חדשון 14 – חוויות, הבנות ומתכון מהנגב

 

 החדשונים הקודמים מופיעים באתר ב"מה קורה".

 

חורף גשום ומבורך לכולכן\ם !
הלוואי שייפתח סכר דגניה… ועד אז – דיווחים מהנגב.

על סדנת השמיכות שהיתה אצל פאיזה אתן לדברי המשתתפות לדבר בעד עצמן.  כאן (בסוף העמוד) 

 ולתמונות  כאן.  וכאן

מי שמרגיש\ה שהפסיד\ה ורוצה לזכות בהזדמנות נוספת – יש לי עדיין צמר, וקבוצות של 8-15 א\נשים מוזמנות להתארגן ולפנות אלי לתיאום תאריך. 
בסדנא למדנו שהכנת המזרונים אורכת הרבה פחות זמן, כך שאם יש קבוצה שרוצה ללמוד רק הכנת מזרונים\כריות – מספיק יום אחד. תאמו איתי. זה שווה.

חלק מתוצאות הסדנא. צילום:מיכל לאור

בעקבות הסדנא הזו התעורר בנו החשק גם לסדנת אריגה בדואית בנול קרקע .
התאריכים שאני חושבת עליהם הם 15-16 – 14 במרץ
(שומרי\ות שבת מוזמנים\ות לנוח מהנקיון לפסח ולבוא בחמישי-ששי)
פרטים כלליים על הסדנא כאן.  תמונות מסדנאות קודמות כאן וכאן
 הפרטים המדוייקים וההרשמה אצלי בטלפון 04-6708184.
בבקשה – צלצלו ודברו איתי, ואל תסתפקו בשליחת הודעה במייל.
אם אני לא נמצאת השאירו הודעה או נסו אותי בנייד.

 ובעקבות האוכל  בסדנא – חידה:  מי יודע\ת מה זה "מפרג אל ח'וביזה?"
התשובה (והמתכון)   כאן

על הקמת האוהל הבדואי בואדי ע'רייר יש לי קצת יותר מה להגיד.
קודם כל, הבנה חשובה שהבנתי היא שאחד הדברים שאפשרו את החיים המסורתיים באוהל
( וגם הצריכו אותו, כמובן) היה שינוי מקום המגורים בין הקיץ לחורף.
דרישות המיקום בחורף שונות מאד מהדרישות בקיץ, במיוחד במקום כל כך יבש וקיצוני כמו הר הנגב.
הבחירה איפה לנטות את האוהל היתה משמעותית וחשובה.
בחירה זו איננה אופציה היום בכלל.
המקומות בהם הבדואים יושבים היום לא נבחרו על ידם

 בהתאם לצרכיהם , אלא מאילוצים שונים. איפה שהמדינה מאפשרת (או כופה) עליהם לשבת,
(גם אם אינה מכירה בהם כיישוב.)
ואדי ע'רייר הוא אחד מהמקומות האלה, שאף בדואי לא היה בוחר לגור בו בחורף.
זהו אזור שטוף רוחות, קר, ללא הגנה, וללא מרעה. הוא קשה מאד למגורים בחורף, בודאי באוהל, שיכול לעוף…

ברור שבמקרה של הכרח, כמו המקרה שלהם, עדיף לנסות ולבנות משהו יותר יציב.
ואמנם, המגורים שם הם בפחונים, ובאוהלים בעלי שלד עץ קבוע.
האוהל שאנחנו הקמנו היה אוהל מסורתי, ארוג משיער עיזים, פרי עבודתה של פדיה, אמו של עלי.
אחד הדברים בהם נוכחתי שוב בסדנא הזו, הוא עד כמה קטנה ההבנה של אלו שמעולם לא טוו וארגו בידיהם\ן,
ועד כמה קשה להם\ן לתאר לעצמם\ן את כמות השעות הע-צ-ו-מ-ה שהושקעה בהכנתו של אוהל יחיד.
בעידן שלנו זה משהו שפשוט לא עולה על הדעת.
לא על דעתם של הבדואים\יות הצעירים\ות, ועל אחת כמה וכמה – של המבקרים\ות האחרים\ות.
מי שרוצה להבין, ולו קצת, מוזמנ\ת להגיע לסדנת האריגה אצל פאיזה, או לעקוב אחרי המשך הפעילות שתהיה אינשאללה בואדי ע'רייר.
אנחנו בסדנא עשינו רק את החלק האחרון והקל – הקמת האוהל. ואכן
בסוף היום עמד האוהל לתפארת, גם אם הוא פה ושם מרוט וישן.
עלי התרגש מאד. זה לא משהו שקורה כל יום !
תודה גדולה לכל מי שהגיע\ה!

תמונות מהיום הזה אפשר לראות כאן, ותמונות יפהפיות שצילמה עדי – כאן.
המיקום של השטח שלו הוא הטוב ביותר בכל הואדי, כך נאמר לי,
ואני מקווה בכל ליבי שהרוח לא תעיף ולא תפגע באוהל,
אני משתוקקת לראות בעתיד את האוהל של הנשים הולך ונטווה, הולך ונארג, 
מאפשר לאלו שלא יכולים\ות להעלות את העניין בדעתם\ן לראות זאת בעיניהם\ן.
זה לא יקרה ביום אחד, היוזמה המקסימה הזו עדיין בחיתוליה, אבל כמו שאמר פעם מישהו – 
אם תרצו אין זו אגדה…

ובינתיים ענייני אריגה אחרים – 
הזמנה לתערוכה שתי וערב 2 בגלריה נירה'לה בבית לחם הגלילית,
בה גם אני מציגה מעבודותי –

וכתוספת לתערוכה, ביום ששי  8 במרץ 9:00-14:00 נערוך במקום

סדנא לאריגה בנול מסגרת

את פרטי הסדנא תוכלו לראות כאן

להרשמה:  נירה , טל: 052-8590364

ובירושלים – שתי סדנאות לאריגת רצועות בטכניקות של "פני שתי" – 
סדנא לאריגה בנול מתניים ב- 18 במרץ
(סדנא זו פתוחה גם לילדות)
וסדנא לאריגת קלפים ב- 22 באפריל. 
פרטים על שתי הסדנאות כאן
להרשמה :  הדר, טל:054-2511128    מיילmelahot.einkerem@gmail.com

וחוץ מזה – העבודה על המחצלות נמשכת, אפשר לתאם איתי ולבוא ללימוד חינם
תמורת עבודה.

המשך חורף גשום ומבורך,

יונית

תגובה אחת לפוסט "חדשון 14 – חוויות, הבנות ומתכון מהנגב"

  1. מאת הילה צ'יפמן:

    זה מעצבן הקטע הזה שכופים עליהם לגור באזורים מסוימים

כתיבת תגובה