אני כותבת כאן את השתלשלות העניינים הארוכה, למי שרוצה את הסיפור כולו…
אבל למי שאין סבלנות ורוצה רק את השורה התחתונה – הספר נמצא כרגע בהוצאת פרדס,
בהסכם שלנו הספר אמור לצאת עד סוף 2018, ואני ממש מקווה שנצליח לעמוד בלוח הזמנים הזה.
זה לא ספר פשוט לעריכה, יש בו המון תמונות, חלקן תמונות עתיקות, שצריך לעבוד עליהן.
והסיפור כולו:
בנובמבר 2016, סיימתי מבחינתי את הספר, והייתי מוכנה לשחרר אותו אל חיקה של העורכת הלשונית,
שתשפר סגנון, תשנה ניסוח במקום בו הוא לא נכון, ותתקן טעויות בעברית – זה, לעניות דעתי, היה מה שעורכת לשונית צריכה לעשות.
ישבתי עם בעל ההוצאה איתה עבדתי, עשינו תחשיבים של מחיר וזמן, והצפי היה שהספר יצא בחודש מרץ 2017.
שמחתי מאד, ובכינוס הקליעה באמצע נובמבר הכרזתי שאני מתחילה למכור את הספר במכירה מוקדמת, כדי לממן את השלבים הבאים. (תמונות שעלי לקנות והדפסה)
מבחינת ההוצאה – בגלל שאלו היו חברים שלי – שילמתי להם מראש עבור כל עבודת העריכה, כולל העריכה הלשונית…
אבל (ואני מקצרת כאן קצת)
הטקסט חזר אלי שוב עם הערות לתיקונים, ורק אחר כך עבר לעריכה לשונית.
כאשר הוא חזר מהעורכת הלשונית בעצם נערכוו מעט מאד שינויים.
היא מאד אהבה את איך שהספר כתוב, ולא ראתה מקום להתערב או לשנות.
ועם זה אני לא הסכמתי. לדעתי היה מקום רב לשיפורים בניסוח ולתיקוני טעויות, והתחלתי לשבת ולתקן אותן בעצמי – ככל שיכולתי.
וזה, חברות/ים – לקח לי ה-מ-ו-ן זמן.
, כל פעם שעברתי על הספר – רק בשביל לבדוק את העברית – מצאתי עוד מקומות שאפשר לשפר, ועוד משהו ש"רק צריך לתקן" ו כ"ו וכ"ו. זה לא נגמר!
עבדתי 14 שעות ביום ליד המחשב. שיגעתי את עצמי ואת בני משפחתי, ולא ידעתי מה לעשות. כמעט ולא עבדתי בדברים אחרים, וממש הקדשתי את כל הזמן שהיה לי – לספר.
העובדה ששילמתי כבר עבור העבודה הזאת הכניסה אותי לדילמה, כמובן, כי מה – עכשיו אני אלך למישהו/י אחר/ת ואשלם שוב???
אבל אחרי שכנועים מא/נשים אחרים/ות החלטתי להפסיק לעבוד עם ההוצאה שליוותה אותי, (כפי שמישהי אמרה לי – על טעויות משלמים)
ולחפש דרך אחרת להוציא את הספר.
ובינתיים המשכתי לערוך בעצמי. כבר היה הרבה אחרי מרץ, והתחלתי להרגיש לא נעים.
שתבינו – כשהתחלתי לכתוב זו היתה אמורה להיות חוברת הדרכה קצרה למדריכות/י הקליעה ב"עין יעל"….
אילו הייתי יודעת כמה עבודה אצטרך להשקיע, ושזה ייקח 10 שנים – לא הייתי מתחילה!!!
אבל בשלב הזה היה לי משהו שחשבתי שהוא כבר ממש טוב, וחיפשתי לו גם עורך/ת לשונית, וגם עורכת גרפית טובה ודפוס טוב וזה, חברות/ים – עניין יקר ביותר,
ואת המחיר לספר כבר קבעתי לפי החישובים שעשיתי עם ההוצאה… ולא הייתי יוצאת מזה. (הייתי צריכה לגייס משהו כמו 90000 ש"ח, שזה אומר מכירה של למעלה מ700 עותקים רק כדי לכסות עלויות….)
למזלי הטוב
בחודש יוני מישהי שהכרתי ממש מזמן בעין יעל כתבה לי שהיא רוצה לקנות את הספר במכירה המוקדמת,
ובדרך אגב כתבה שלבן זוגה יש הוצאת ספרים, ואם אני רוצה להתייעץ אני מוזמנת…
בטח שרציתי!
שלחתי לו את כל הטקסט וחלק מהתמונות
אבל… זה היה שבוע הספר, והוא היה עסוק, ועד ש ועד ש…
ובינתיים פניתי לשכני וחברי נמרוד, שהוא אמנם עובד ברעיית צאן, אבל בעצם הוא גם עורך לשוני, וביקשתי ממנו שיאות בין חליבה לרכיבה אחר העדר להעיר כמה הערות ותיקוני לשון על הטקסט שלי.
הוא עשה עבודה מצויינת.
בפעם הבאה שהעזתי לצלצל לדוד, מהוצאת פרדס (שבינתיים כמובן בדקתי אותה באינטרנט והתרשמתי מאד)
הוא אמר לי – תשמעי, הספר טוב, ואנחנו מוכנים להוציא אותו בהוצאה שלנו.
וואו!!!
זה פשוט הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי, למרות שכמובן הייתי צריכה גם לוותר על כלמיני רעיונות שכבר היו לי לגבי הספר,
כי הוצאה בעזרת הוצאה כזו היא סוג של שותפות, ובעצם מרגע שאני מוסרת את הטקסט-השליטה על מה שיקרה לו כבר לא לגמרי בידיים שלי.
לא היססתי הרבה, ולמרות שזה יצא יותר יקר ממה שתכננתי באופן המקורי – זה הרבה יותר זול מהאפשרויות של ההוצאה העצמית.
קצת לפני יום כפור חתמתי על החוזה, ולפני שלשה שבועות העברתי את הטקסט הגמור והערוך.
והקוץ באליה?
הזמן. בחוזה כתוב שזמן ההוצאה עשוי לקחת עד שנה מזמן העברת הטקסט… מה לעשות – הספר שלי הוא לא ילד יחיד,
וחתמתי. זה אומר שצריך להתאזר בעוד סבלנות…
הסברתי שיש א/נשים שקנו את הספר כבר לפני שנה, והובטח לי שייעשה מאמץ לזרז את העניין.
אז בינתיים גם אני מחכה לשלב הבא , ויש לי עוד לא מעט עבודה לעשות על התמונות,
אבל ההרגשה הכללית היא של הקלה גדולה.
תודה לכולכם/ן על האמון ועל הסבלנות ועל ההמתנה,
מי שקנה/תה את הספר ומזמן לא קיבל/ה את הצ'ופר ששלחתי בשנה שעברה – מדריך לקליעת קמע קציר – מוזמנ/ת לכתוב לי למייל, ואשלח לה/ו.
יונית