צורפות תימנית עתיקה בידיים צעירות

 

"עד שהצעירים/ות ירצו ללמוד, כבר לא יהיה ממי"

 

זה היה משפט שזמזם לי בראש כאשר התחלתי עם שימור המלאכות לפני 22 שנים. כלומר – כאשר הבנתי שנושאי המורשת האמיתיים הולכות/ים ומתמעטות/ים, ושאני מאחרת בשלושים שנה בערך.

כמו ששרה ג'וני מיטשל – אנחנו לא יודעים מה הפסדנו עד שזה כבר איננו.

ובכל זאת חיפשתי, שימרתי, מצאתי כמה מאחרוני ואחרונות בעלי המלאכה, ואני עדיין עושה את זה. כשהתחלתי יריתי לכל הכיוונים שיכלתי. נפגשתי עם כל מי שיכלתי, ופתקים על סבא, סבתא, דוד, דודה שהיו בעלי מלאכה עדיין שמורים אצלי בכל מיני מקומות ומחברות.

באחת הסדנאות של קליעה אתיופית, פגשתי מישהי שסיפרה שדוד שלה עדיין עוסק בארץ בצורפות, כמו בתימן. רציתי מאד למצוא צורף או צורפת, שילמדו ממנו. למרות שלמדתי בעברי צורפות, לא התמדתי בזה, והוה לי ברור באותו שלב שלא אני האישה לשאת את המלאכה הזו, שדורשת דיוק והתמסרות. עסקתי באותו זמן באיסוף חומר לספר על הקליעה.

לא מצאתי. אולי לא ידעתי איפה לחפש, וכנראה הקדמתי את זמני. הצורפים/ות שהגעתי אליהם/ן – גם אלו ממוצא תימני, היו עסוקים/ות בצורפות מודרנית, ואם התעניינו בשורשים זה היה רק כדי "לקבל השראה" אבל לא כדי לשמר. אף אחת לא רצתה להתעסק עם פיליגרן או עם גרנולציה. זה קשה, זה דורש סבלנות של פלדה, זה איטי, ואין בזה רווח. חוץ מזה מלאכה מסורתית דורשת המון צניעות מהאומן.ית  המודרני.ת.  היא דורשת לחזור שוב ושוב על היצירה של הקודמים לך, ולא לעסוק בפיתוח רעיונות חדשים או להביע את עצמך ואת אישיותך המיוחדת. למעשה היא מנוגדת לאמנות, והיום זה באופנה שהאומנות והאמנות מתערבבות. וגם העיצוב מתערבב איתן.

 

 

 

פייסבוק אהובי

 

בחודשים האחרונים אני רואה בפייסבוק עבודות צורפות תימנית של אופיר אקטע אריכא ושל עובדיה אלריאר יאמאן . תכשיטים מסורתיים. ממש. צילומים של עבודות יפהפיות, וכשאופיר מעלה תמונות של עבודותיה המצולמות עליה היופי כפול ומכופל, כי היא עצמה יפהפיה. אבל לא רק צילומי העבודות הן שמרשימות אותי, אלא ההסברים שמלווים את הצילומים. פירוט על משמעות התכשיטים, על השמות שלהם ושל המוטיבים, על האזור בתימן ממנו הגיעו. וואו! כל פעם שראיתי עבודות שלהם הגבתי בהתפעלות. וברור שהרגשתי גם רצון לראות את זה במו עיני. עובדיה מפרסם בפייסבוק גם פוסטים בגנות הגזענות ובעד שוויון וצדק, שעם רובם אני מזדהה, ובימים אלו זה לא מובן מאליו… אולי זה גם לא מובן מאליו שאשכנזיה פריווילגית כמוני תזדהה עם המאבק באפליה ובגזענות נגד העדות הלא אשכנזיות. אבל אני כן. אולי מזדהה זו לא המילה הנכונה, כי אני עצמי לא עברתי את מה שהם/ן עברו ועוברים/ות, אבל תומכת בכל ליבי – כן.

 

מפייסבוק למציאות

 

מכיוון שאני מגיעה לרחובות החודש, (יולי 25)  להנחות קורס ווייס דיאלוג, ואופיר גרה ברחובות, חשבתי שזו תהיה הזדמנות מצויינת להיפגש. בהתכתבות מקדימה גיליתי שבן זוגה של אופיר גם הוא עוסק בשימור המורשת התימנית, מהכיוון של שירה, ואפילו יצא לי להיות בהופעה שלו בביקורי האחרון ביבנאל. קבעתי להגיע אליה ביום חמישי האחרון, וכשהגעתי הופתעתי לראות שגם אחיה הצעיר של אופיר, שנראה כמו תלמיד תיכון, הוא צורף מנוסה ביותר, וגם עובדיה היה שם. ביליתי בחברתם שלש שעות מרתקות, בהן לא הפסקתי להתפעל. שלשתם (בשל הרב הגברי אכתוב בלשון זכר הפעם) עושים את זה בגדול! משחזרים את עבודת הצורפות התימנית האמיתית. לא לצרכים מסחריים, לא עם פשרות של "אין ברירה צריך להתפרנס" אלא ממש מתוך הבנה של המורשת, ורצון להתחבר אליה. (טוב, זה אשכרה מביא לי דמעות לעיניים כשאני כותבת את זה). כן, הם עושים פיליגרן וגרנולציה בעבודת יד! בלי יציקות! והכי חזק – יכולתי להרגיש את הרצון שלהם להבין ולדעת, לגלות ולחשוף את הטכניקות, אבל יותר מזה – את הסמליות, את התפיסות המופשטות והרעיונות הרוחניים שעומדים בבסיס היצירה הזו. הם מגלים מחדש את התרבות של עצמם, שנדחקה, הושכחה, אבדה בתוך ה"שימור" המסחרי של צורפי תימן שעבדו בארץ כדי לרצות את הטעם של הקונות המודרניות.

 

 

 

 

למדתי המון! ברור לי שלא הבנתי חלק גדול, או כנראה את הרוב. אם ארצה להבין אצטרך להתעמק בזה, וללמוד עוד ועוד. תרבות, וגם תרבות חומרית היא שפה. במפגש הזה קיבלתי רק הצצה לשפה שנעלמה, החוזרת לחיים. עובדיה הוא גם למדן גדול, והוא חוקר את האספקטים הללו של התרבות התימנית, כולל המפגש שלה עם הארץ. נראה שהוא מכיר בעל פה את הספר "מעשה רוקם" וגם את "הליכות תימן" . הוא ורז ישבו לא מעט זמן עם ספרים שונים ועם פרסומים באינטרנט, בנסיון להתחקות אחרי שמות מדוייקים של תכשיטים או של אלמנטים מסויימים, וגם בנסיון לענות על שאלותי הטכניות.

 

שימור מלא? הייתכן?

 

מבחינתי, שימור אמיתי כולל גם את טכניקות העבודה המסורתיות, השימוש בכלי העבודה המסורתיים. את זה הם לא עושים, כיוון ששלשתם למדו ממורה תימני שלמד את מלאכתו בארץ, ועובד עם מבער גז וציוד צורפות מודרני. לדעתי זה הבדל עצום. אולי אני מגזימה. אולי אני מצפה ליותר מדי. אולי זה הזוי לגמרי, אבל זה עשה לי חשק עז להצליח ולמצוא צורף תימני שעוד זוכר את שיטות העבודה בתימן.

לא כדי להצליח לעבוד כך, כי זה אולי באמת מוגזם. (גם  בקליעה – אני לא עובדת בסכין בלבד, אלא משתמשת במזמרה, גם כאשר אני קולעת סל פלסטיני מסורתי) אבל לפחות כדי לדעת. אני גם מאמינה שהבנה של שיטות העבודה המסורתיות יכולה לתרום להבנה לגבי התפתחות האלמנטים העיצוביים. פשוט כי יש מגבלות פיזיות שאולי איננו מודעים/ות להן כאשר אנחנו עובדות/ים בכלים מודרניים, או שאולי ההיפך. יכול להיות שדוקא השיטות המסורתיות מאפשרות לעשות דברים שאי אפשר לעשות במבער גז.                                                                         בעניין זה  היו לנו חילוקי דעות. מבחינתם, השימור החשוב יותר קשור בצירוף הנכון של המוטיבים השונים, ובנאמנות למקור מבחינת העיצוב . מה שחשוב להם הוא הבנת היסודות המופשטים המכתיבים את התכשיט, ושמירה עליהם.

כך או כך – המפגש עם בעלי מלאכה צעירים שלא עושים קיצורי דרך אלא ממש מלחימים חוליה חוליה, מפתלים חוטים דקיקים לפיליגרן, יוצרים כדורי כסף זעירים וגם לא מתעלמים מהמסר שטמון ביצירתם מעבר לחומר מרגש אותי בטירוף!

 

הם באמת כבר מתו

 

 שני ווטסאפים בחיפוש מידע שהיה רלוונטי ללפני חמש עשרה שנים העלו כי הצורפים ההם, עליהם כתבתי בראשית דברי, אלו שרציתי להביא אליהם צורפים/ות שילמדו מהם כבר נפטרו. בדיוק כפי שחששתי – עד שיהיו כאלה שירצו ללמוד, כבר לא יהיה ממי… אני מרגישה שאנחנו באיחור של דור שלם. אצל בעלי ובעלות המלאכה היהודיים/ות ממרבית העדות – אולי אנחנו כבר באיחור של שני דורות. בעלי המלאכה המסורתיים, שהביאו את הידע מארצות מוצאם מתו לפני שהספיקו להעביר את הידע העצום שהיה להם, ובעלות/ים המלאכה הצעירות/ים שהסקרנות שלהם/ן מתעוררת עכשיו, (הללויה) צריכים/ות לחפש את הידע הגנוז בשברי ידיעות, בספרים, בכלים שבורים.

 

ועכשיו יש לי שתי קריאות לקוראים/ות: האחת – אם יש לכם/ן מידע על צורף תימני זקן שיכול למסור מידע – אנא כתבו לי. גם אם הוא כבר לא עובד היום, ויכול רק לדבר. נראה לי שיש מי שיתעניינו… 

השניה – אני לא ממש קונה תכשיטים כרגע. אבל שלשת הצעירים הללו מוכרים עבודות. לרז יש אתר, הוא מוכר בעיקר בחו"ל. אני חייבת להגיד שמה שכתוב באתר נראה כמו מה שכולם כותבים. הוא מוכר סיפור ומורשת, כי זה באופנה היום. אבל תשמעו – זה סיפור אמיתי! ראיתי אותו בעיניים. אשים את הקישור לאתר שלו בתגובות לפוסט.  עובדיה ואופיר מפרסמים בפייסבוק. אם אתם/ן מחפשים/ות תכשיט בעבודת יד מטורפת, עם משקל של משמעות וחיבור לשורשים – לא כקלישאה – זה המקום!