כבר שנים רבות שאני גם וגם וגם וגם… "רב תחומית" קוראים לזה היום…
אפילו בשימור מלאכות – אני גם קולעת, גם טווה, גם אורגת, גם צובעת, עושה עוד כלמיני דברים, וגם מתעניינת במלאכות אחרות הראויות לשימור. חוץ מזה אני גם אגרנית. זה כמובן הולך יחד, ולא מפתיע בכלל.
וכך הבית שלי, חדר המלאכה, המחסנ/ים והחצר – עמוסים בציוד לגם ולגם ולגם, והכל יחד יוצר הרבה באלא..גם.
בדרך כלל אני מסתדרת עם זה. יש לי חיבה לריבוי דברים… שמעתי פעם הרצאה על הרקמה הפלסטינית, ואני זוכרת שכשהמרצה הזכירה את הפחד מחלל ריק ישר חשבתי: "אה, גם לי יש את זה". אני גם מאד קשורה לדברים שלי. גם לאלו שאספתי וגם לאלו שעשיתי. איכשהו זה מקנה לי תחושת בטחון להיות מוקפת בהם.
אבל כבר כמה חודשים שמשהו אחר מפעפע בי. צורך חזק לפנות ולהתפנות. משהו משתנה אצלי, ואני עדיין לא בדיוק יודעת מה זה ולאן זה יוביל.
אוהל הקליעה שלי, שמרשים את כל מי שנכנס/ת אליו בדיוק בשל הכמות העצומה של הסלים שבו, פתאום נראה לי כבר עמוס מדי. אין שם יותר מקום. על הקירות בבית אני תולה עבודה על גבי עבודה.
יש לי מחסן חומרים עם המוני המוני המוני דברים. לא סתם אלו שבאו לעזור לי לסדר אותו נהנו עד הגג… שנים רבות של איסוף ואגירה. חומרי טבע, חוטים, כפתורים. תכשיטים, דברים מיוחדים שעשיתי, בדים ובגדים שהדפסתי, סוודרים שסרגתי, ועוד דברים שאני בטח כבר לא זוכרת שנמצאים שם…
ובכן – זהו. הגיע הזמן לשחרר ולוותר.
אבל איך?
כנראה שביותר מדרך אחת.
אני מודה, בעתות מצוקה עולה בראשי הרעיון לעשות ערימה גדולה ולשרוף…
אבל לא באמת הגעתי למצב כזה. יש אצלי סלים, שהוצגו בתערוכות וזכו בפרסים, סוודרים שנסרגו מצמר שטוויתי ידנית במשך המוני שעות, וצבעתי בצמחים שליקטתי – גם כן המוני שעות. ברור ש"לשחרר ולוותר" מניח "למכור". פשוט – יש בי נכונות למכור גם את הדברים שלא עשיתי למכירה. החוטים המיוחדים, של כל הסוודרים שמן הסתם לא ייסרגו. חלקי תכשיטים שאספתי כדי לעשות מהם תכשיטים אחרים,(בעבר למדתי צורפות) אבל אני מבינה שאולי זה כבר לא יקרה. יש לי מזוודה מלאה בבגדים (יד 2) שהדפסתי עליהם הדפסים בוטאניים עם עלים ופרחים, שכמעט אף פעם לא נפתחת. הדברים פשוט נערמים אצלי, ואף פעם לא מוצגים לקהל. חבל.
ובכן – אני קוראת לגמד/ת המכירות להופיע!
א – למי שיש רעיונות אני אשמח לשמוע. חשוב לי לציין שזה לא אמור להיות עכשיו פרוייקט חיי… ההיפך. אני רוצה להתעסק בזה כמה שפחות, ואי לכך אהיה מוכנה לעשות הרבה ויתורים.
למשל –נסיון נועז: אם יש כאן בקהל הקוראות/ים מישהו/י שרוצה לקחת על עצמו/ה את מכירת הדברים כולם – זה כל כך יקל עלי, שאשמח לשיתופי פעולה נדיבים. אולי בדיוק מישהו/י רוצה לפתוח חנות/גלריה וצריכ/ה המוני דברים? אז יש לי. המוני דברים שונים…
נסיון קצת פחות נועז: – אני מכריזה בזאת על חנוכה הקרוב כמועד להתחלת הפנינג מכירות החיסול. אפשר להגיע אלי, ביבנאל משך חמשת ימי החנוכה מרביעי עד שני (כולל ששי ושבת) מתשע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים ללא צורך בתיאום.
המכירה תכלול סלים "רגילים" במחירים נמוכים מהרגיל, בגדים מודפסים במחיר ממש נמוך, סוודרים צעיפים ושאלים סרוגים מצמר טבעי, שהם לגמרי ייחודיים, יצירות אמנותיות קלועות וארוגות – לא בזול, אבל בפחות ממה שהיה כשהיו מוצגים בתערוכות, ואם יהיו כאלה שירצו לקחת כמה מהן, אז בהרבה פחות.
דברים נוספים – לפי התעניינות וביקוש. כאמור יש לי כלמיני דברים שאני אפילו לא יודעת להגדיר…
כמו כן, כדי שלא אשתעמם , וכדי לפתות אתכם/ן להגיע , אני מציעה במהלך היום סדנת "דרופ – אין" (כלומר ללא צורך בהרשמה מראש) לקליעת אהיל מעלעלי לולב, במחיר 100 ₪ בלבד. זה לוקח כשעה וחצי – שעתיים. חוץ מזה צפויות עוד הפתעות.
אני מקווה שמזג האויר יהיה טוב אלינו. שירד גשם בלילה, וביום יהיה בהיר.
אז נתראה?
כמובן שלארוע כזה אשמח שיגיעו כמה שיותר א/נשים, והכנתי פוסטר הזמנה, אשמח מאד אם תשתפו אותו.
ומה בעניין סדנאות וקורסים?
אני חושבת על המפגשים המוצלחים של סיירת הקליעה, אבל בפורמט שאיננו שנתי.
בינתיים אני לא מצליחה להביא את עצמי להתחייב לתוכנית שלמה ואני מקשיבה לזה, ופשוט מפרסמת רק מה שממש מתחשק לי.
אז הנה – סדנא לקליעת קוטיה. קופסה הקלועה מקש חיטה, מרופדת בבד, עם פתח נסתר.
היום כבר קשה למצוא כאלה, למרות שמדי פעם הן מתגלות בחנויות של עתיקות, או באוספים פרטיים, או בזכרונות משנות השמונים בסיני.
קוטיה מסיני, שנות ה-80
בחודשים האחרונים הגיעו אלי לא מעט א/נשים לסדנאות פרטיות. יחידים/ות, זוגות, משפחות וקבוצות קטנות.
גיליתי שממש כיף לי לעבוד כך.
זה רגוע ומרגיע, ומרגיש לי שזה כל כך נחוץ עכשיו בעולם, הירגעות כזאת, בשקט וללא מאמץ.
אז בינתיים אני ממשיכה. אתם/ן ממש מוזמנים/ות! בסדנא פרטית אתם/ן יכולים לבקש ללמוד מה שמתאים לכם/ן.
המגוון של מה שאני מציעה הוא גדול, ואפשר להתייעץ איתי ולהתאים את הסדנא בדיוק לצורך שלכם/ן.
היה לי מרתק לראות זוגות של צעירים/ות שבחרו לבלות אצלי כמה שעות מהחופשה שלהם/ן, או משפחות שבאו לחגוג יום הולדת
בפעילות יצירה משותפת. איזה יופי! (להם ולי)