ואיך זה מסתדר עם שימור מלאכות מסורתיות?
זה משהו אחר מאד. אפילו מנוגד, ונראה לי שבגלל זה לא היה לי האומץ לעשות את זה קודם.
 העיסוק במלאכה מסורתית, הנשענת על ידע של דורות רבים, מיוצבת בשורשים עמוקים, ונושאת איתה תחושת שייכות, יציבות ובטחון, מקנה שקט ורגיעה. לעומת זאת העיסוק באמנות מעורר אי שקט, מתח, מעלה שאלות  והתמודדות – לעיתים בלתי נוחה- עם הלא ידוע. גם מבחינות טכניות וגם מבחינות נפשיות.
עלי להודות שבאופן אישי אני צריכה את שניהם, ולא תמיד פשוט לי למצוא את האיזון.
הגישה שלי לשימור המלאכות היא מאד שמרנית. חשוב לי מאד שמה שישתמר יהיה מדוייק ונאמן למקור ללא שינוי. מסורת היא מסורת. כדוגמא אני מביאה את אבו נאג'ח – קולע פלסטיני מסורתי, ממנו למדתי. הוא קולע בזית ובאלת המסטיק. הוא מייצר ארבעה טיפוסים של סלים, עליהם הוא חוזר שוב ושוב במיומנות. באחד מביקורי אצלו הבאתי להראות לו סל, שקלעתי מסנסני תמר. (הקליעה בסנסנים, אף שעלולים לחשוב שהיא מסורתית היא בעצם חדשה) "אצלנו לא עושים כך". הוא אמר, ולא זיכה את הסל במבט נוסף. זה לא עניין אותו. אפשר לומר שזו סגירות, ושזה גם עניין של אופי. אבל אותי זה הקסים .
ראיתי בזה את ההסתפקות במה ששלך. את השלמות וההשלמה, והפשטות הבלתי מתחכמת, שכל כך חסרות בעולמנו המודרני הנוהה אחר חידושים בלתי פוסקים.
בשימור המלאכות המסורתיות חשוב לי מאד לשמור על הרוח הזאת. חשוב לי שהעבר של המלאכות יישאר נודע, ויוכל לעבור לדורות הבאים בצורה מדוייקת ובלתי נגועה, ולהוות את אותה משענת חומרית, מקומית, מבוססת ושורשית. בלי להתערבב בדברים אחרים.
ויחד עם זה, אני עצמי לא בעלת מלאכה מסורתית. אין לי את היכולת לעשות שוב ושוב את אותו הדבר.
אני יצירתית , וכל הזמן יש לי רעיונות חדשים, וצורך בלתי פוסק להתנסות ולנסות.
וגם… לעשות דברים לא שימושיים. לא רק סלים, שטיחים, כלים, אלא גם…  אמנות. 
וזה משהו שלא תמיד אני חיה איתו בשלום. או אולי… עוד לא…

מיד אחרי הסדנא הזו של הקליעה היצירתית, נסעתי כמשתתפת לסדנא ניסיונית של קליעה ונייר. 
התעסקנו ארבהעה ימים בשילוב של מסורות מעולמות שונים (טכניקה של קליעה מאפריקה עם מסורת יצירת נייר מיפן) ועוד כל מיני רעיונות, שלא ידענו מראש מה יצא מהם, ואם בכלל יצא מהם משהו.
תהליך הגילוי הזה רצוף פעמים רבות גם בכשלונות, בתסכול ובקושי. (למשל ניסיתי לייצר נייר מגבעולי מלוכיה, ולאחר די הרבה עבודה – זה לא הצליח) במשך כל ימי הסדנא חשבתי המון על ההבדלים הללו בגישות. יזהר נוימן, אצלו התארחנו, הוא יצרן נייר מסורתי. ואווה, המורה לקליעה, משלבת בהוראה שלה
טכניקות מסורתיות עם חידושים מודרניים –
מה שהרבה מן העוסקים\ות במלאכות בעולם המודרני עושים\ות היום.

העבודות שלנו סבבו הרבה סביב כיסוי וגילוי, הסתרה וחשיפה. (ציפינו את הסלים שקלענו בנייר, ואז חשפנו חלקים מהם שוב) זה כמובן יצא מאד יפה כאהילים. ואז בא פורים, חג של הסתרה וגילוי, ושל חריגה ממסגרות… התאים לי.

רוח החופש.
אחרי פסח נתחדש בכמה סדנאות ממוסגרות יותר. אבל אני מבטיחה שאזום בעתיד עוד כאלו, חפשיות ופרועות…
גם העובדה שזו היתה סדנא של יומיים, אפשרה עבודה בקצב רגוע,
והעמקה, שקשה להגיע אליה ביום אחד.

הסדנאות הקרובות:
14 באפריל – טוויה בגלגל טוויה. (מוגבל ל-4 משתתפות\ים כך שאם אתן\ם רוצים\ות – הקדימו להרשם) פרטים בקישור: https://www.old-crafts.co.il/Mx

חוץ מזה, אני מגיעה עם "שימור מלאכות מסורתיות" לשני כנסים אקדמיים. ב-27 באפריל אשתתף כמרצה בכנס על מקומיות בבצלאל , וב-30 באפריל ארצה על שימור מלאכות מסורתיות בכנס הגליל במכללת תל חי. פתוח לקהל הרחב, ואתם\ן מוזמנים\ות בשמחה. אפרסם יותר פרטים כשיהיו. בדקו אצלי בדף הפייסבוק.

פעילויות אחרות קורות לעיתים קרובות בין החדשונים. למשל, מתוכננת סדנא להכנת צעיף מלבד וצביעה טבעית בהדפסות עלים. סדנא לקליעה בקש עם ח'אולה אבו אל היג'א, סדנא לקליעת כובע – 2 במאי בקיבוץ עמיר, סדנאות קליעה בשיבולים – 14 במאי בעמיקם ו19 במאי בירושלים, ודברים נוספים, שלא תמיד אני מספיקה לתכנן מספיק זמן מראש ולכתוב עליהם בחדשון. מוזמנות ומוזמנים להצטרף כאוהדות\ים (להקיש אהבתי) לדף הפייסבוק "שימור מלאכות מסורתיות" https://www.facebook.com/yonit.traditionalcrafts?fref=ts   אני משתדלת לעדכן שם, ובאתר ב"מה קורה".

אפשר תמיד להזמין אותי גם לסדנאות ביוזמה פרטית, או לבוא ללימוד אצלי בקבוצה קטנה.
לדוגמא – בסוכות הגיעה אלי גלית עם אחיה הצעיר, וביום וחצי של עבודה הם ארגו מחצלת שלא תבייש כל חדר.

הבטחתי להם שאספר על כך, ועד עכשיו לא יצא לי…
אז הנה, גם קיימתי את ההבטחה וגם הזמנתי לנצל את ימי האביב הנעימים. 
להשתמע
יונית