תכלה שנה, תחל שנה, כל אחת וברכותיה. סיכום תשע"ו, חדשות תשע"ז.

 

 

שנה טובה !


מאחלת לכולן ולכולם שנה של הגשמה, של הוצאה לפועל של רעיונות גנוזים, של מיצוי, פריחה יצירתית רוחנית וגשמית, והרבה חופש.

השנה החולפת היתה עבורי שנה של פריצות דרך רבות. זו היתה שנה נהדרת, וכל הסימנים מראים שגם השנה שהתחילה עומדת להיות כזו.

אני חושבת שאפילו לא אנסה לסכם את הכל. אציין רק כמה מהדברים היותר משמעותיים:
סיירת הקליעה – מפגשים של סופי שבוע לקליעה בטבע תוך איסוף החומר. זו היתה בשבילי ה
דרך ללמד קליעה.
תודה רבה לכל המשתתפות האמיצות, ואני בטוחה שזה יקרה שוב בעתיד. 
בחרתי לייצג את הסדנאות הללו בסל יפה במיוחד לטעמי, שקלעה מיה מצמחים שונים שליקטנו ביחד, וגם מחדוות הליקוט  שליד ביתה. במקרה זה – ביפו… וכן, תתפלאו אולי אבל יש המון צמחי קליעה בעיר.

 

   
                                                                                                           
                                                              
                                     

                    
עבודות הקליעה הענקיות שלי בזית, אלת המסטיק ושאר עצים ושיחים ים תיכוניים פתחו לי הסתכלות חדשה על עצמי ועל מלאכת הקליעה שלי, ועזרו לי לגבש יצירה שהיא חיבור אמיתי בין הקליעה המסורתית לבין אמנות. 




הן גם שנתנו לי את הבטחון להתחיל ללמד קליעה מסורתית בזית, והסדנא שאירגנו בכפר מנדא בעיצומה של התקופה הכי מתוחה ביחסי ערבים\יהודים בארץ היתה עבורי מרגשת וחשובה במיוחד.

                                                              
                                                              

 
כל זה היה ממש הקדמה טובה ל"שורשים וכנפיים" – תערוכת היחידה שלי בחולון.
תערוכת יחידה זו חוויה מעצימה ביותר, ואני חושבת שהחודש הזה של התערוכה היה אחד העמוסים אך גם המתגמלים ביותר שחוויתי בשנים האחרונות.
תודה רבה לכל מי שבא\ה – לפתיחה, לשיח הגלריה, לנעילה, למכירה.
לאחריה היה לי מבול של עוד ועוד תערוכות.
 תמונות מהתערוכות אפשר לראות כאן   וכאן   וכאן

שתי תערוכות  מציגות ממש עכשיו והן פתוחות עד אמצע דצמבר:


"מבט קולע "- במוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב .
יום עיון בתערוכה יתקיים ב-4 בנובמבר. אני אדבר בו על הקליעה המסורתית.
 
 


"סגור – פתוח – סגור"  – תערוכה בשמורת הטבע עין אפק במבנה הטחנה הצלבני, עוסקת בשינויי נוף.
אני מציגה שם עבודה פוליטית משהו, המבקשת להעלות למודעות את אריגת המחצלות שהיתה פרנסת יושבי הביצות לפני שיובשו. לא רק מה קרה לנוף, אלא גם מה קרה לתושבי ולתושבות הביצות? ולמיומנות קליעת המחצלות?
 
 
 
 

 
 
באותו הקשר – התחלתי בפרוייקט מעניין בג'סר א זרקא, המנסה להחזיר את המיומנות של קליעת המחצלות, אשר היתה חלק מן המורשת של תושבי ותושבות ביצות כבארה. אלו היו האבות והאמהות מייסדי ומייסדות הכפר. 
מקווה שבאחד החדשונים הבאים אוכל כבר להזמין אתכם\ן לראות.
 
ממש ממש בסוף סוף השנה היתה התכנסות "שבע אבנים" בנגב. ארבעה ימים של העמקה במלאכה. 
היינו ארבע קבוצות, כל אחת עסקה בעניין אחר – צמחי מרפא, קליעה, עבודה בעץ, 
ובקבוצה שלי לימדתי את מלאכות הצמר – מהניקוי ועד לאריגה. היה בשבילי ממש מרגש לראות איך א\נשים ללא כל נסיון קודם (טוב, לחלק היה קצת נסיון) מצליחות\ים לארוג רק עם צמר שהם\ן ניקו וצבעו וטוו לחוטים.
גם בצביעה – חלק לא מבוטל מהצבעים הפקנו מצמחים שאספנו ממש שם, בחוות יתיר.
הנה תמונה של עבודה אחת, לא גמורה עדיין, כולה מצמר כנ"ל. מקסים, נכון?

בדיוק עכשיו, בעודי כותבת, צלצלה אלי אחת המשתתפות כדי להתייעץ על משהו. היא מספרת שהיא לא יכולה להפסיק לטוות, ושכל מה שהיא רוצה לעשות זה לצבוע ולצבוע ולצבוע…
משתתף נוסף, שסיים את הקורס ולא יכול להיפרד, נמצא ברגע זה בחצר שלי, ומעבד צמר ל"זנבות" של לבד כחלק מתכנית השוליות שלי… 
אני קוראת לזה התמכרות חיובית…
רוצות\ים גם? יש כמה הזדמנויות:
 
 
 
 
 
 
סדנא לאריגה בנול קרקע בדואי – 10 -11 בנובמבר – פרטים + סיפור  כאן  ובסוף .
 
 
ועוד בעניין צמר וצביעה – הקיץ הזה, המנוחה שלי מעריכה חוזרת ונשנית של הספר שלי על הקליעה היתה…
טוויה וצביעה. 
יצאו לי באמת צבעים מרהיבים במיוחד, והיה לי גם מזל -בחממה לימודית לא רחוק ממני עשו נסיון בגידול
צמחי אינדיגו, ובסוף השנה, לאחר שקצצו ושקלו ומדדו – זרקו את הצמחים ואני אספתי אותם
– היישר לחביות ההתססה שלי..
חום של 50 מעלות הוא בהחלט מטרד איום עבורינו, אבל ממש טוב לצביעת אינדיגו…
הצלחתי בפעם הראשונה לצבוע באופן טבעי לגמרי – כשהחומר היחיד המשמש כתוספת לאינדיגו הוא… שתן. זה נסיון שכבר נכשלתי בו כמה פעמים בעבר, והפעם… הנה, ראו כאן.
אל תיבהלו – הריח מתנדף אחרי כמה זמן. ככה צבעו פעם.
בכל מקרה הריח של האינדיגו עצמו מסריח מספיק גם בלי שתן…
אז הצמר שלי השנה מתהדר בכחולים יפהפיים מגידול מקומי, ו…הפתעת השנה – גם בורוד עז, מקומי גם הוא.
 
 

 
 
גילינו – וליתר דיוק היה זה עדו, בן זוגי שגילה מקור נפלא לצבע נפלא.
בינתיים  זה סוד. אין לי הרבה סודות, אבל את זה עדיין לא בדקנו מספיק. זה נראה מבטיח,
ואני חושבת שזה ממש גילוי עולמי, אבל כרגע יש לנו ממש
כמות קטנה , כך שאני עדיין לא מגלה את המקור. ורק שתדעו שבימים קדומים אף אחד מהצבעים המומחים לא היה מגלה את סודות הצביעה שלו. זה תמיד היה נחשב סודי…
חלק גדול מהצביעה הזו בקיץ נעשית בזכות הגר, מורה בביה"ס בהרדוף, שמזמינה ממני צמר עבור כיתתה. 
אתמול היא באה ולקחה את מה שרצתה, כך שכל מה שנשאר
(פחות מה שאני עדיין לא מסוגלת להיפרד ממנו) יוצע למכירה בבוא העונה.
אם אתן\ם מכירות\ים מקומות שנראה לכן שכדאי לעשות בהם ירידי מכירה לצמר – אשמח לשמוע.

ואחרונות חביבות – הודעות מרוכזות על סדנאות ועל ארועים.
אז:

סדנה לאריגה בנול קרקע בדואי בכפר רחמה – ליד ירוחם.
ימים חמישי – ששי 10-11 בנובמבר.
ארוח באוהל הבדואי של סלימה. 
זהו סיפור חדש, ותוכלו לקרוא עליו כאן, וגם לראות את פרטי הסדנא.
 

קורס בסיסי – קליעה ומלאכות הצמר – כפר סאלד,  ימי ששי בבוקר החל מ 9 בדצמבר

המפגש הראשון יהיה במוזיאון האדם הקדמון,
ויכלול סיור והרצאה, שאפשר להצטרף אליהם גם ללא הקורס כולו.
פרטים כאן https://www.old-crafts.co.il/2016/09/3618/
 

כנס הקליעה השני יתקיים ב-18 בנובמבר בבית קשת. יהיו בו הצגות קצרות של פרוייקטים בקליעה,
סדנאות קצרות, ובעיקר – קליעה בצוותא. זה יום ששי, ואפשר יהיה להשאר גם לשבת.
ההפתעה המרעישה – אני מתכוונת להתחיל למכור את הספר שלי במכירה מוקדמת!!!!
(ונאמר אמן)
ההרשמה לכנס כאן

 
 

ואני מסיימת שוב בברכות 
לשנה טובה ונפלאה,
גשומה ושל הגשמה.
גמר חתימה טובה
יונית

כתיבת תגובה