חדשון לקראת שבועות תשפ"ב

תמונות אלו הן מראשית המאה העשרים, צולמו על ידי צלמי האמריקן קולוני בשחור לבן ונצבעו .

בכנס הקליעה שהתקיים ביום ששי האחרון לימדתי קליעה של קמעות קציר. כיוון שהיינו בחווה חקלאית, ביקשתי שישאירו לנו שדה קטן, והתחלנו את הסדנא בקציר החיטה. זו הזדמנות נהדרת בעיני – לעבוד בחומר אותו אנחנו קוצרות.  עבור כל המשתתפות החוויה של קציר במגל היתה חדשה. הן מעולם לא עשו זאת. בלי קשר למשתתפות הסדנא, כחלק מהכנס, הרציתי על המנהג (של קליעה בדגן) וההיסטוריה שלו. בדרך כלל אני מספרת על כך בסדנאות של קמעות הקציר תוך כדי ה"תקשיש" – הכנת השיבולים לקליעה. אבל הפעם היתה לי אפשרות להציג מצגת, וניצלתי אותה כדי לדבר לא רק על הקליעה אלא על הקציר עצמו. באותו יום ששי היה חם, ישבנו בכיתה עם מאורר, ועדיין היה חם, ואני התחלתי את ההרצאה בזה שחם לנו, אבל בואו נחשוב על אלו שבדיוק בעונה הזו עובדים/ות מהבוקר עד הערב בשדות הדגן וקוצרים/ות שטחים ענקיים במגלים, תוך כפיפת הגב ורכינה על השיבולים. הראיתי סרטונים ממרוקו, שם הקציר נעשה במגלים ממש עכשיו, בעודכם/ן קוראים/ות, הראיתי את חברתי ח'אולה מספרת על מנהגי הקציר שהיא זוכרת מילדותה, והראיתי גם תמונות מסוסיא מלפני שתים עשרה שנים, כשתוך כדי סדנת חביצה גילינו שהחג'ה שארה הלכה לקצור, כי העונה בוערת, והצטרפנו אליה.
קצרנו איתה חצי שעה עד שעה – לא יותר. מספיק כדי להבין שאף אחד/ת מאיתנו לא באמת יכול/ה לעמוד בקצב של האישה המבוגרת הזו, וגם שלא באמת הבנו את התנועה ואת המלאכה, ושיש בזה הרבה יותר ממה שנראה לעין. 

ביום ששי הקרוב אני עורכת אצלי סדנא לקליעה של "קמעות קציר" משיבולים.
את ההרצאה על המנהג, ההיסטוריה, ושינויי התודעה שהוא קשור בהם, ביחד עם אלוהויות המזרח הקרוב, טקסים מיניים וטקסי קציר פלסטיניים אני אספר תוך כדי ה"תקשיש".
זה קצת ברגע האחרון, אבל אפשר להצטרף.
זו סדנא מהנה ומספקת, ואפשר בהחלט לנסות להזמין אותה גם בזמנים ובמקומות אחרים.
הפרטים כאן: https://www.old-crafts.co.il/Nt
מי שהשתתפ/ה בסדנא הזו ורוצה ללמוד לקלוע דגמים מורכבים יותר  – ארגנו קבוצה קטנה ובואו
ואפשר גם להזמין את ההרצאה בלבד, עכשיו שיש לי מצגת מוכנה…

בתמונה אפשר לראות את התבן שיוצא ממכונת הדיש בצד אחד. בצד השני יוצאים הגרעינים ונאספים ידנית אל שקים.

 

זה אולי לא נשמע כל כך מהפכני, אבל בעיני זה כן. זה שינוי ממשי של הגוף ושל התודעה. התרחקות מהקרקע. עלייה לגובה. את סיר הלבן שמנו על הגז, ולא על מדורה. נראה כאילו עלייה ברמת החיים מסומלת גם בעלייה פיסית מהאדמה. יש מחשבה על הנוחות של העובדת, האופה, החובצת. המשאבה החשמלית, אף שהלחץ שלה נמוך, מצליחה לשאוב את המים מהבור, ולהזרימו לברז שנמצא בתוך הבית, ואפילו בית שימוש עם בור ספיגה יש –  בתוך הבית ממש.
עבור הנשים זהו שינוי ענק! מי שהיתה צריכה ללכת פעמים רבות ביום לשאוב מים מהבור ולסחוב את הדליים הכבדים כמה מאות מטרים אל הבית או אל השקתות לבהמות בלי ספק מרגישה אותו בכל שריר בגופה. 
בפעם האחרונה שביקרתי שם וידאד סיפרה לי שהרבה נשים הפסיקו  להשתמש בטאבון בשנים האחרונות. את המחבצה הידנית הן נטשו כבר לפני חמש – שש שנים אם לא יותר. ועדיין – העדרים יוצאים למרעה, הנשים חובצות ומכינות זיבדה וסמנה וג'עג'יל, ומי שיכול, ושעדיין יש לו פיסת אדמה מגדל חיטה ושעורה, וכרסנה לכבשים.
מי שמגיע/ה לשם עכשיו, מבלי  להכיר את מה שהיה שם קודם, עדיין יכול/ה להרגיש שהגיע/ה לחו"ל, או לפחות – למציאות שונה מאד מאד מהמוכרת במחוזותינו.

כן כן…     גם את וגם אתה – יכולים לנסות לחבוץ.קבוצות בנות 10-15 א/נשים המעוניינים/ות בסיור בתאריך אחר – בשמחה! פנו אלי ונתאם. (עד סוף יוני, אחר כך החלב מתמעט)

אשמח כמובן לשיתופים של הסרטון, ובכל מקרה אשמח לתגובות, אפשר במייל yonitcrystal@gmail.com