חדשון סתיו תשע"ד – סיכומים ותירוצים לסיכום השנה

שתתחדש עלינו שנה טובה, של שילוב מאוזן בין ישן וחדש ! 

תודה לאלו שהתלוננו על שלא שמעו ממני מספיק בשנה האחרונה …
לקחתי זאת כמחמאה, ובכל זאת אני מתרצת. אז 
בחדשון זה אספר על קצת ממה שהעסיק אותי במקום. (במקום לכתוב חדשונים, הכוונה)
וזהו גם מעין סיכום שנה ופתיחת שנה חדשה

קודם כל, אני סוף סוף יושבת ברצינות על  עריכת הספר שכתבתי על הקליעה המסורתית בארץ.
זה לא פשוט בכלל, ולוקח הרבה הרבה יותר זמן ממה שחשבתי, ומעמיד בפני אתגרים
שאת חלקם לא צפיתי, אבל… אני ממש מקווה שהוא יצא לאור במהלך תשע"ד. 
נראה לי שמבחינת תיעוד – זהו אחד הדברים החשובים שאני יכולה לעשות למען שימור המלאכות.

 

 

 

בתמונה רואים את אבו נאג'ח, אחד מהקולעים המעטים שעדיין קולעים בחוטרי זית,
כשכלי העבודה היחיד שלו הוא אולר פשוט…
עבודתו תתואר בפרוט בספר, ועד אז-
קדימה קולעים\ות אמיצים\ות –
קבוצה של 5 קולעים\ות  (עם נסיון בקליעה) שתתארגן ותפנה אלי – תדרבן אותי לנסות לארגן נסיעה אליו. 

 

 

מאז החורף, אני מעורבת בקידום תיירות המסתמכת על מלאכות מסורתיות בנגב, בקרב נשים בדואיות.
כתבתי על כך בחדשונים בעבר, ואני רק מזכירה זאת כאן, לתרץ במה הייתי עסוקה.

 

 

 

 

כאן אפשר לראות עבודת צוות של מתיחת נול ארוך ביותר, שעבודת האריגה עליו
הושלמה באומץ בימי הרמאדן.
המקום עדיין לא ממש ערוך לקליטת קבוצות, אבל אני מקווה שבקרוב.

 

 

 

ולעניין אחר, שמשלב שימוש במלאכה מסורתית בשביל…
ביוטכנולוגיה מתקדמת.
ובאופן עקיף זה גם קשור לחג הסוכות…
לפני כמה חודשים פנה אלי יוזם וממציא בתחום הרפואה, וביקש שאכין לו דגם של מקלעת
דומה לזו המשמשת בסוכות להחזקת הלולב הערבה וההדס.
(מה שמכונה אצלנו "קויצ'יקלאך")
בעבר הכנתם היתה עיסוק מרכזי ומקור להכנסה אצל ילדי הקיבוצים
הדתיים, וכן בשכונות הדתיות. (אני למדתי ממישהו כזה)
היום נראה לי שמרבית הקויצ'יקלאך שנמכרים בשווקי ארבעת המינים מגיעים מילדים באל-עריש, 
אבל יש גם כמה ילדים בבני ברק שעוד מתעסקים בזה, ובשנה שעברה פגשתי אמא לנער מאשדוד
שהוא ממש אלוף.
בכל אופן, היוזמה הרפואית הזו קשורה בתכונה של המקלעת הזו להימתח ולהתכווץ, ולהחזיק בכוח את כל מה שנתון בתוכה. הרעיון הוא להשתמש בה כדי להחזיק עורקים במהלך ניתוחי  לב…
כמובן שהיה עלינו לחפש את החומר המתאים, ולבסוף, לאחר נסיונות לא מעטים הצלחתי לקלוע דגם גולמי מנירוסטה, ועכשיו הוא צריך לעבור מבחני התאמה …

 

 

 

כשהייתי בבית ספר שדה, נהגנו לומר שאחת הסיבות שחשוב להגן על מינים נכחדים של צמחים ובעלי חיים, היא שלעולם אין לדעת מה צופן בחובו המטען הגנטי של היצורים הללו, ושאולי יום אחד יתברר שדוקא בהם טמונה היכולת לרפא איזשהו חולי נורא ממנו סובלים בני האדם.
בזמן שעבדתי על הפרוייקט הזה, חשבתי מחשבות דומות לגבי חשיבות השימור של המלאכות המסורתיות…

בהקשר של שימור ידע חשוב – העליתי לאתר לא מזמן מאמר שכתבנו ממש מזמן – אחרי הסדנא ב2006 – לבניית שומרה. כשכתבתי את המאמר עדיין לא ידעתי להשתמש במחשב, וטל בשן, ידידתי העוסקת בבניה בבוץ, שגם תמכה רבות ברעיון הסדנא, היא שהקלידה מכתב היד, סידרה את התמונות והדפיסה, והנה הקישור אליו, כאן.

 דיווחים מהמחצלות, שהתחלנו ביחד ב"יום המחצלות" בשנה שעברה.
במהלך השנה המחצלות הלכו ונארגו כאילו מעצמן. קראתי להן "מחצלות הידידות", מפני שאף פעם לא עבדתי עליהן לבד. לא התחשק לי.
עשיתי זאת רק עם מי שהגיע\ה ל"לימוד תמורת עבודה", והיו לא מעטים\ות כאלה. תודה לכל מי שבא\ה, זו היתה בשבילי חוויה נהדרת, גם אם המחצלות עצמן – איך להגיד – רואים עליהן את ריבוי הידיים והבדלי הסגנון. אבל בחודש האחרון פתאום כבר רציתי לסיים אותן, ולפנות מקום.
את מחצלת הזביבה סיימתי בעבודה יומיומית בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שמתחמם כאן ביבנאל לרמות חום בלתי נתפסות

 

 

 

מחצלת הלולבים עדיין מחכה לידיים עובדות. עכשיו, כשמתקרר מעט,
אפשר לחדש את ה"לימוד תמורת עבודה",
ומי שרוצה לתאם איתי – מוזמנ\ת לבוא לקלוע את הרבע האחרון שנשאר.

בחדשון הקודם סיפרתי על תכניותי לחגיגות יום הולדתי ה-50, שיכללו 50 ימי יצירה עם א\נשים שונים\ות.
ובכן, מתוך ה-50 היו עד כה רק ששה… לא בגלל מחסור ברעיונות וברצון – בכלל לא. ששת ימי היצירה שהיו היו נפלאים ומיוחדים, שולבו בתוך מסע קיצי ברחבי הארץ, והפגישות האנושיות שליוו את היצירה היו לא פחות חשובות מהיצירה עצמה.  

 

 

אלא שבאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה גם זמן עם עצמי כדי לעבוד ולהשלים את מה שהתחלתי בימי היצירה הללו, ושיש לי שנה שלמה לפזר בה את המפגשים.

אז כן, זה לא הסתיים, רק התחיל, ואני מצפה לעוד 44 מפגשים מרגשים…