ארכיון מחברים

טוויה בפלך עם הודו מחזירה מתנות (סדנא לנשים)

יום שישי, 17 באוגוסט, 2018

 

 

יום שני  27 באוגוסט

קריית יערים (טלז-סטון) ליד ירושלים

 

\

023

 

 

שיתוף פעולה עם טליה שניידר, חברתי, מורת הפרמקלצ'ר ומחברת הספר "הודו מחזירה מתנות"

למעשה זוהי השקה לספר, (בקרוב אצלי, אמן…)  ומחיר הסדנא (120 ש"ח ) כולל גם את הספר עצמו במתנה.

בספר טליה מספרת על חוויותיה משהות אצל רמפיארי – בת-כפר בהודו, במהלכה למדה על מלאכות הנשים ההודיות,

על אורח החיים הכפרי, ועל הקשר בין מה שראתה ולמדה שם לבין תורת ישראל,

אותה היא מיישמת לאחר שחזרה בתשובה.

אהבתי את הספר, וכשטליה ביקשה ממני להעביר סדנא 

ולקשר אותה לספר – שמחתי להיענות .

הסדנא תכלול סיור בבית של טליה, שמצליחה ליישם פרמקלצ'ר

בלב שכונה חרדית

לימוד טוויה בפלך איתי

וקטעי קריאה קצרים מהספר.

ההרשמה דרך האתר של טליה – כאן 

בקישור הזה תוכלו גם לקרוא את ההמלצה שכתבתי על הספר.

אדמה, זית, תמר וסמר – חמישישי של סדנאות קליעה ועבודה בבוץ

יום רביעי, 15 באוגוסט, 2018

 

עם ריקי קרן צבי , מיכל רז למברגר, כרמלה משה ויונית קריסטל

 

ימים חמישי ושישי 25-26 באוקטובר 

מושב שבי ציון, ממש ליד הים. 

 

בארוע משותף זה תוכלו להתנסות בסדנא ליצירה אישית בקליעה, בסדנא ליצירה אישית באדמה, ובהקמת מבנה קלוע מחוטרי זיתים בעבודה משותפת.

הסדנא בנויה משלשה סבבים , שבכל אחד כל משתתפ/ת יכול/ה לבחור מבין  הפעילויות את המתאימות לה ביותר.

 

נתחיל ביום חמישי בשעה 9:00 בבוקר ונסיים ביום ששי בשעה 13:00 בערך.

ובאמצע –

 

ביום חמישי 

שני סבבים – בוקר ואחה"צ של הסדנאות הבאות:

 

קליעת סל  בסנסני תמר

 

קליעה בסמר בשיטת קליעה לוליינית, אותה למדנו מאווה סיידנפדן, שלמדה אותה בבורקינה פאסו באפריקה

 

יצירה באדמה- רהיט אישי קטן, קערה או גוף-תאורה בשיטה של בנייה על ענפים.

 

 

 

 

 

בורקינה אווה

סלי בורקינה של אווה סיידנפאדן

 

 

P1040960

גוף תאורה/ מיכל בבנייה בשיטת הענפים

    סלי בורקינה 009

 

 

 

 

 

 

13 דחוס

סדנת קליעה בסנסני תמר

 

 

 

בשקיעה נרד לחוף הים, הנמצא במרחק הליכה, לרחצה או לצפייה בשמש השוקעת

בערב, למי שעוד יהיה כוח, נתכנס לפעילות ערב… 

 

ביום ששי 

נקלע ביחד מבנה קטן – "חדר התבודדות" – מחוטרי זיתים.

במקביל, תמשיך גם סדנת העבודה באדמה.

 

 

dahus 137

בניית חדרון מענפי זית, קיץ 2017

 

 

אוכל:  ארוחת צהריים של יום חמישי  – כל משתתפ/ת מביא/ה לעצמו/ה.

יתר הארוחות יהיו משותפות, ויתבססו על מצרכי מזון בסיסיים שיובאו על ידי המשתתפות/ים ויבושלו במקום.

 

לינה: בתנאי קמפינג במקום ללא תשלום נוסף. המשתתפים/ות מוזמנים/ות להביא אוהלים וציוד שינה. 

למי שמעדיפ/ה – אפשר למצוא חדרי ארוח במושב או בסביבה הקרובה בתשלום נפרד מהתשלום לסדנא 

 

 

תשלום: 550 ש"ח

מספר המקומות מוגבל.

 

הרשמה והסברים נוספים: 

 

ריקי קרן צבי  rikishochat@gmail.com  0525040132

 

 

 

איך אני מתכוונת לצאת למסע חמורים ללא חמור

יום ראשון, 15 ביולי, 2018

 

שלום לכולם/ן!

אזהרה – זהו פוסט מפותל ומלא בהפניות ובהסחות דעת (רצויות). ממליצה לחזור כדי לראות את הפוואנטה לקראת הסוף…

באביב שנה שעברה (2017) תיכננו לצאת שוב למסע חמורים. מופתעים/ת???? כן כן…לפי התחזית של ההוצאה איתה עבדתי, הספר שלי (למי שלא יודע/ת  – כאן הקישור) היה אמור לצאת לאור במרץ, ואני, שכבר הייתי שבעה למדי מישיבה ליד המחשב וממגורים בתוך בית שצריך לשלם עליו שכירות, חיכיתי בכליון עיניים לרגע שהספר כבר יעזוב אותי, ושאוכל לצאת לחופשי. התכנון הכלכלי היה להדפיס כמות קטנה מאד של ספרים, שהמכירה המוקדמת תכסה את כל עלות ההוצאה לאור, וכך – זמן קצר מאד לאחר שהספר יצא – אני אהיה כבר חופשייה ממנו עד שאחליט להדפיס שוב. 

עד כדי כך היינו בטוחים שנצא לטיול ארוך, שלא רשמנו את קים, בננו, לבית ספר. הוא היה צריך לעבור לחטיבת ביניים וכיוון שכשאנחנו יוצאים למסע איננו יודעים היכן נסיים, חשבנו שחבל שיתחיל בית ספר חדש רק לכמה חודשים. 

מזה 22 שנים, שמסעות החמורים  (למעשה אתונות ברוב המקרים) הם הדובדבן בקצפת חיינו, וחיכיתי לזה מאד. (למצטרפות/ים חדשים/ות או סתם סקרנים/יות – כאן וכאן אפשר לקרוא על שני מסעות קודמים, ועל המסע האחרון – ב2011-2012 מלוטם ליבנאל דיווחתי ב"מה קורה"  תוך כדי תנועה, וגם נעשה על חלקו סרט לערוץ 8. אפשר לראותו כאן). 

 

 

יורדים לבקעה.

התחלת הטיול הקודם – ירידה לבטוף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל אבל אבל…. תכניות לחוד ומציאות לחוד.

כפי שאתם/ן יודעים/ות העניינים עם הספר הסתבכו מאד…עזבתי את ההוצאה איתה עבדתי, ומצאתי את עצמי יושבת עוד אלפי שעות (לא אני לא מגזימה בכלל. שעות העריכה בלבד אכן נמדדות באלפים!) ועורכת בעצמי בפעם הלא רוצה לדעת כמה.

וכך, את תחושת החופש של מסע החמורים החליפה תחושת החובה, ואת מסע החמורים עצמו החליפה שנה מייגעת של  עבודה על הספר וחיפוש דרכים חדשות להוצאתו לאור. גרוע מכך – מי שמכיר/ה אותי יודע/ת שאני ממש שונאת להרגיש חייבת לא/נשים, ולכן, העובדה שבנובמבר 2016 התחלתי למכור את הספר עם הבטחה שהוא יצא בסביבות מרץ 2017 הכבידה על ליבי כמו 3 טון אבנים. כשנפתחה שנת הלימודים הבאה, כבר הבנתי שייקח עוד זמן רב עד שהספר יצא, וכדאי שקים ילך לבית ספר. עכשיו אנחנו מטורפדים… לפחות אני מתנחמת בכך שמבחינת הספר עצמו, אין לי ספק שזה בבחינת "כל עכבה לטובה". הספר השתבח מאד.

את החודשים האחרונים ניצלתי להבאת אנרגייה של סיומים לחיי. כחלק מהקורס שהנחיתי – "אריגה וסיפורים" עודדתי את התלמידות למצוא נושא שהן מתעסקות בו בחייהן, ולבטא אותו בעבודת האריגה שלהן. וגם אני. כיוון שאני מתעסקת בנושא סיום הספר, החלטתי לסיים עבודות, חלקן כאלה שהתחלתי לפני לא מעט שנים… הנה כמה:

 

 

d da dah

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז מה עכשיו??? קודם כל לכל מי ששואל/ת – נו, ומה עם הספר? ובכן, בתחילת מאי  קיבלתי מהעורכת הגרפית, איתה עבדתי כבר כמה חודשים אינטנסיביים, מטלה  מפתיעה מבחינתי – להגיש לה בפעם אחת – מיד ועכשיו את כל זכויות היוצרים/ות של התמונות. זה דרש ממני השקעה על – אנושית, שכללה לא רק כסף, (כי תמונות לספר, אם לא ידעתם/ן, כרוכות בתשלום) אלא גם עבודות בילוש, שטיחת תחנונים, גישור בין גופים שונים, ריצה אחרי מוזיאונים וארכיונים, התמדה, נחישות, ועמידה בשעות עבודה לא הגיוניות. בנוסף, אלו הם בדיוק חודשי הקציר, ולא יכולתי לוותר כליל על סדנאות העונה. כל זה, ביחד עם עניינים מתישים רגילים של ארגוני סדנאות (על כך בחדשון אחר) הביאו אותי בסיום להגיד: די!!!!!

אני יוצאת למסע חמורים עכשיו!!!

באמת?????

אבל הספר עוד לא גמור…

וגרוע מזה – ההתחייבות הכספית שלקחתי על עצמי מול הוצאת הספרים הנוכחית היא הרבה הרבה יותר גדולה ממה שתכננתי בהתחלה. זה אומר שכאשר הספר יודפס, אמצא את עצמי עם 800 ספרים, בערך, (חצי טון?) שעלי למכור ו/או לאחסן. (כ-200 כבר נמכרו במכירה המוקדמת, ועוד 250 צריכים להימכר רק כדי לכסות את מה ששילמתי).

כלומר – איזה מסע חמורים ואיזה נעליים. אצטרך לצאת למסע מכירות…

ובכל זאת….

העניין המרכזי במסעות החמורים, כלומר – אתונות- שלנו, הוא החופש. ויש לזה היבטים רבים. אחת הסיבות הנכבדות לרצון שלי לצאת למסעות הללו הוא שבהיותי חופשיה מתשלום שכר דירה, ומהיותנו בלתי כבולים למקום, לגינה, לבעלי חיים (חוץ מהאתון/חמור שבלאו הכי זזים איתנו) אני מרגישה "רשות" ויכולת להשקיע בלימוד של מלאכות חדשות, או בחיפוש בעלי ובעלות מלאכה ללמוד מהם/ן. 

זה, כפי שקוראי וקוראותי הנאמנות/ים ודאי יודעות/ים – התשוקה העיקרית של חיי.

בתנאים הרגילים – בית, משפחה, עבודה, שיגרה, אני תמיד מרגישה שאני לא מצליחה לעשות את זה מספיק. אני בהחלט אוהבת ללמד,  אבל לא כל מה שאני מלמדת מרגיש לי באמת שימור של מלאכות מסורתיות. לא אכביר מילים בעניין. התמצית כתובה בחזון שלי (כאן). וגם כתבתי על כך מאמר ארוך וחשוב, ואתם/ן מוזמנות/ים לקרוא. (כאן

ובכן… ההחלטה היא לצאת לסוג של מסע חמורים ללא חמור וללא מסע… כלומר – משהו שישלב את החובות ההכרחיים (מעצם העובדה שעדיין יש לא מעט עבודה על הספר, ושהבן שלי נמצא במסגרת שלא מאפשרת לנו התנתקות ארוכת זמן מהאזור) עם הרצונות העמוקים שלי. זה אומר שאנסה לאפשר לעצמי ככל שאוכל להסתובב, לפגוש א/נשים, ללמוד, ובאשר לעבודה – לעשות רק מה שממש מדליק אותי, וממש מתאים לתחושת השליחות שלי.

וזה, הייתי אומרת – סוג של חופש, לא??? או לפחות חלק מאותו חופש שאני מרגישה במסע חמורים.

יש לי רעיונות לכל כך הרבה פרוייקטים מגניבים, שתמיד נדחקים ל"כשיהיה לי זמן וכסף". אז עכשיו אני מיישמת משהו ממש חשוב שבן זוגי שיחיה אמר לי בהתחלת הדרך, כשהחלטתי להתמקד בשימור מלאכות מסורתיות: "אם תחכי עדלזמן שיהיה לך מספיק כסף – לא תעשי כלום. תתחילי עכשיו בקטן עם מה שאת יכולה!"

בקיצור – אני מחליטה שהולכת להיות לי שנה מופלאה.

ואיך זה קשור אליכם/ן??

ובכן – אתם/ן מוזמנים/ות להצטרף…

בתכניות שלי – להיות כמה זמן אצל פאיזה בשגב שלום, להיות כמה זמן בסוסיא ולהתעסק בשחזור של בניית ממגורות וטאבונים מבוץ, להיות כמה זמן באחד הכפרים הלא מוכרים בנגב, לחזור על משהו שהתחלתי בטיול החמורים הקודם – אריגת אצבעות להכנת רתמות לסוסים, וכ"ו.

 הנה צילום של הראשייה שהכנתי למור מור.

 

d

 

אין לי כרגע תכנית עבודה ברורה. אני גם לא יודעת מתי אקרא שוב לעבודה אינטנסיבית על הספר (כרגע הוא שוב אצל העורכת הגרפית).    ברגע שאעשה משהו מדליק, שתהיה בו אפשרות להצטרף, אפרסם באתר, ואזמין את מי שרוצה ללמוד. הרעיונות עדיין לא לגמרי מגובשים, ואני מזמינה אתכם/ן גם להציע לי הצעות מפתות. אני גם מזמינה את עצמי השנה לשיתופי פעולה מעניינים עם מורים/ות שונים/ות. גם אלה היו תוכניות שלא התבצעו בשל האינטנסיביות של העבודה על הספר. על הכוונת – סדנת מחצלות בג'סר א – זרקא,  צביעה טבעית ושיבורי, הפקת סיבים וצביעה טבעית, אריגה וריקוד פלמנקו, קליעה וברימה, ואולי גירסה נוספת של אריגה וסיפורים. זה מתבשל…רעיונות מדליקים נוספים והזמנות לשיתופי פעולה מפתיעים יתקבלו בפתיחות.

כמו כן, אני פוטרת את עצמי לפחות לזמן מה מלארגן סדנאות בעצמי, אבל לגמרי לגמרי מזמינה את מי שרוצה לארגן קבוצה בנושא מסויים – לפנות אלי. אשמח ללמד, ואשתדל להענות לבקשותיכם/ן. כמו כן אפשר לתאם איתי זמן לסדנאות פרטיות. היו לאחרונה כמה זוגות וכמה משפחות שניצלו את האפשרות הזו וזה היה מוצלח מאד. 

וכדי שזה לא יישמע רק כמו דיבורים באויר, הנה שיתוף הפעולה הראשון: 

פירגון גדול לספר המצויין של טליה שניידר – הודו מחזירה מתנות. 

 

ב- טז' אלול, יום שני  27.8 שבוע לפני ראש השנה, כדי להתחיל את השנה החדשה בחוכמת הידיים וחכמת הלב גם יחד

השקה לספר, המדבר על אורח החיים הפשוט בהודו, על מלאכות הנשים שם,

ועל איך שטליה מקשרת את מה שלמדה מחכמת הודו,  עם מה שהיא לומדת פה, מחכמת ישראל.

המפגש יכלול

סדנת טוויה קצרה בהנחייתי, קריאת קטעים מהספר, וסיור בבית יער – ביתה של טליה, המיישמת פרמקלצ'ר הלכה למעשה.

9:30 – 12:30. קריית יערים (ליד אבו גוש)

המחיר – 120 ש"ח כולל הספר  !!!

(המפגש מיועד לנשים בלבד, עם הגברים הסליחה).

ורק שתדעו – טליה חיה היום בקהילה חרדית, וקריית יערים היא שכונה חרדית למהדרין…

ההרשמה מכאן: https://www.yaarbooks.com/he/103/153

מידע על הספר כאן: https://www.yaarbooks.com/he/89/131

בברכת חופש  נעים ופורה לכולנו

יונית

 

 

 

 

אז מה קורה עם הספר?

יום שני, 30 באפריל, 2018

 

אני כותבת כאן את השתלשלות העניינים הארוכה, למי שרוצה את הסיפור כולו…

אבל למי שאין סבלנות ורוצה רק את השורה התחתונה – הספר נמצא כרגע בהוצאת פרדס,

בהסכם שלנו הספר אמור לצאת עד סוף 2018, ואני ממש מקווה שנצליח לעמוד בלוח הזמנים הזה.

זה לא ספר פשוט לעריכה, יש בו המון תמונות, חלקן תמונות עתיקות, שצריך לעבוד עליהן.

 

והסיפור כולו: 

בנובמבר 2016, סיימתי מבחינתי את הספר, והייתי מוכנה לשחרר אותו אל חיקה של העורכת הלשונית,

שתשפר סגנון, תשנה ניסוח במקום בו הוא לא נכון, ותתקן טעויות בעברית – זה, לעניות דעתי, היה מה שעורכת לשונית צריכה לעשות.

ישבתי עם בעל ההוצאה איתה עבדתי, עשינו תחשיבים של מחיר וזמן, והצפי היה שהספר יצא בחודש מרץ 2017.

שמחתי מאד, ובכינוס הקליעה באמצע נובמבר הכרזתי שאני מתחילה למכור את הספר במכירה מוקדמת, כדי לממן את השלבים הבאים. (תמונות שעלי לקנות והדפסה)

מבחינת ההוצאה – בגלל שאלו היו חברים שלי – שילמתי להם מראש עבור כל עבודת העריכה, כולל העריכה הלשונית…

אבל (ואני מקצרת כאן קצת)

הטקסט חזר אלי שוב עם  הערות לתיקונים, ורק אחר כך עבר לעריכה לשונית.

 כאשר הוא חזר מהעורכת הלשונית בעצם נערכוו מעט מאד שינויים.

היא מאד אהבה את איך שהספר כתוב, ולא ראתה מקום להתערב או לשנות. 

ועם זה אני לא הסכמתי. לדעתי היה מקום רב לשיפורים בניסוח ולתיקוני טעויות, והתחלתי לשבת ולתקן אותן בעצמי – ככל שיכולתי.

וזה, חברות/ים – לקח לי ה-מ-ו-ן זמן. 

, כל פעם שעברתי על הספר – רק בשביל לבדוק את העברית –  מצאתי עוד מקומות שאפשר לשפר, ועוד משהו ש"רק צריך לתקן" ו כ"ו וכ"ו. זה לא נגמר!

עבדתי 14 שעות ביום ליד המחשב. שיגעתי את עצמי ואת בני משפחתי, ולא ידעתי מה לעשות. כמעט ולא עבדתי בדברים אחרים, וממש הקדשתי את כל הזמן שהיה לי – לספר.

העובדה ששילמתי כבר עבור העבודה הזאת הכניסה אותי לדילמה, כמובן, כי מה – עכשיו אני אלך למישהו/י אחר/ת ואשלם שוב???

 אבל אחרי שכנועים מא/נשים אחרים/ות החלטתי להפסיק לעבוד עם ההוצאה שליוותה אותי, (כפי שמישהי אמרה לי – על טעויות משלמים)

ולחפש דרך אחרת להוציא את הספר.

ובינתיים המשכתי לערוך בעצמי. כבר היה הרבה אחרי מרץ, והתחלתי להרגיש לא נעים.

שתבינו – כשהתחלתי לכתוב זו היתה אמורה להיות חוברת הדרכה קצרה למדריכות/י הקליעה ב"עין יעל"…. 

אילו הייתי יודעת כמה עבודה אצטרך להשקיע, ושזה ייקח 10 שנים – לא הייתי מתחילה!!!

אבל בשלב הזה היה לי משהו שחשבתי שהוא כבר ממש טוב, וחיפשתי לו גם  עורך/ת לשונית, וגם עורכת גרפית טובה ודפוס טוב וזה, חברות/ים – עניין יקר ביותר,

ואת המחיר לספר כבר קבעתי לפי החישובים שעשיתי עם ההוצאה… ולא הייתי יוצאת מזה. (הייתי צריכה לגייס משהו כמו 90000 ש"ח, שזה אומר מכירה של למעלה מ700 עותקים רק כדי לכסות עלויות….)

למזלי הטוב

בחודש יוני מישהי שהכרתי ממש מזמן בעין יעל כתבה לי שהיא רוצה לקנות את הספר במכירה המוקדמת,

ובדרך אגב כתבה שלבן זוגה יש הוצאת ספרים, ואם אני רוצה להתייעץ אני מוזמנת…

בטח שרציתי!

שלחתי לו את כל הטקסט וחלק מהתמונות

אבל… זה היה שבוע הספר, והוא היה עסוק, ועד ש ועד ש… 

ובינתיים פניתי לשכני וחברי נמרוד, שהוא אמנם עובד ברעיית צאן, אבל בעצם הוא גם עורך לשוני, וביקשתי ממנו שיאות בין חליבה לרכיבה אחר העדר להעיר כמה הערות ותיקוני לשון על הטקסט שלי.

הוא עשה עבודה מצויינת. 

בפעם הבאה שהעזתי לצלצל לדוד, מהוצאת פרדס (שבינתיים כמובן בדקתי אותה באינטרנט והתרשמתי מאד)

הוא אמר לי – תשמעי, הספר  טוב, ואנחנו מוכנים להוציא אותו בהוצאה שלנו.

וואו!!!

זה פשוט הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי, למרות שכמובן הייתי צריכה גם לוותר על כלמיני רעיונות שכבר היו לי לגבי הספר,

כי הוצאה בעזרת הוצאה כזו היא  סוג של שותפות, ובעצם מרגע שאני מוסרת את הטקסט-השליטה על מה שיקרה לו כבר לא לגמרי בידיים שלי.

לא היססתי הרבה, ולמרות שזה יצא יותר יקר ממה שתכננתי באופן המקורי – זה הרבה יותר זול מהאפשרויות של ההוצאה העצמית.

 

קצת לפני יום כפור חתמתי על החוזה, ולפני שלשה שבועות העברתי את הטקסט הגמור והערוך.

והקוץ באליה?

הזמן. בחוזה כתוב שזמן ההוצאה עשוי לקחת עד שנה מזמן העברת הטקסט… מה לעשות – הספר שלי הוא לא ילד יחיד,

וחתמתי. זה אומר שצריך להתאזר בעוד סבלנות…

הסברתי שיש א/נשים שקנו את הספר כבר לפני שנה, והובטח לי שייעשה מאמץ לזרז את העניין.

אז בינתיים גם אני מחכה לשלב הבא , ויש לי עוד לא מעט עבודה לעשות על התמונות,

אבל ההרגשה הכללית היא של הקלה גדולה.

 

תודה לכולכם/ן על האמון ועל הסבלנות ועל ההמתנה,

 

מי שקנה/תה את הספר ומזמן לא קיבל/ה את הצ'ופר ששלחתי בשנה שעברה – מדריך לקליעת קמע קציר – מוזמנ/ת לכתוב לי למייל, ואשלח לה/ו. 

יונית 

 

סיור חוויתי להכרות עם מוצרי חלב מסורתיים בדרום הר חברון

יום רביעי, 18 באפריל, 2018

 

 התאריכים הבאים הפתוחים להרשמת יחידים/ות :

 

 שבת 26 במאי.

 

 

ההרשמה אצלי בטלפון 04-6708184 או במייל yonitcrystal@gmail.com 

 

 

לקבוצות של  10  א\נשים ומעלה – ניתן לתאם איתנו  מועד.

קבוצות המעוניינות גם בהכנה ואכילה של מנסף – בתיאום מיוחד ותוספת תשלום. 

 

נבקר אצל משפחה פלאחית הגרה באוהלים בסוסיא, נצפה ונתנסה  בתהליך חביצת החלב (יותר נכון לבן) לחמאה (יותר נכון זבדה) ב "שכווה" – נאד העשוי מעור עז,

ונלמד על מוצרי החלב המסורתיים של אזורנו, או – "מה לעשות עם חמישים ליטר חלב ללא מקרר"…

נאכל ארוחת בוקר מאוחרת הכוללת פיתות מטאבון אמיתי (וצפייה בטאבון כזה), זבדה מהנאד, ועוד הפתעות.

 

החביצה בשכווה מעור הולכת ונעלמת, אפילו מהאזור הזה, שהיה בין האחרונים לשמר את המסורת.  עיקר החביצה נעשית היום במחבצות חשמליות.

סדנאות אלו נועדו לשמר את הידע והמיומנות של החביצה הידנית,

וכן לאפשר לישראלים ולישראליות ביקור ומפגש ישיר עם נשות אחת הקהילות הפלסטיניות  בדרום הר חברון.

 

 

 

 

מפגש בשעה 8:30 בצומת של סוסיא. החליבה נערכה כבר בשעה 5 בבוקר, הלבן מחכה, ולא טוב שיתחמם…

המפגש נמשך כ-שלש-ארבע שעות וכולל טעימות וארוחה חלבית

בסיום ניתן יהיה לקנות ג'עג'יל וזבדה, ואולי גם לבן נוזלי. מי שרוצה לקנות – מומלץ להביא מיכלים, וכדאי גם צידנית, אם יש. (אחרת זה יהיה בשקיות ניילון)

מחיר: 230 ₪ למבוגר\ת מגיל 16,  10 ש"ח לילד\ה עד גיל 7,  30 ש"ח לילדים\ות מעל גיל 7 (בליווי הורה)

 

.

מדברי אחת המשתתפות:"

שלום יונית
השתתפתי בסיור שלך לסוסיא,שבו ראינו הכנת מוצרי חלב מראייב. זו היתה חוויה מרתקת, מרגשת, מאלפת. לצד ההיכרות וההתנסות הרגעית עם שיטות יצור מסורתיות בחברת מחסור, ראינו את העושר ואת רוח האדם המרשימה, וגם הכרנו מעט מסיפורם של תושבי המקום.
אשמח להשתתף גם בסיור לצפייה בהכנת הדיבס והמלבן.
תודה
רוני

למי שרוצה לקרוא על עוד חוויות מסוסיא – כאן אפשר.

מאמר על מוצרי החלב המסורתיים – כ אן(מומלץ לקריאה למי שחושב\ת להגיע לסיור)

להרשמה ושאלות – יונית, 04-6708184 

yonitcrystal@gmail.com

מידע כללי המתאר את רעיון הסדנאות עם בעלות המלאכה, ואת מדיניות ההרשמה – כאן: https://www.old-crafts.co.il/9

כמו כן – בעקבות שידור התכנית של גידי ואהרוני, נשאלנו לגבי האפשרות של הוספת "מנסף"  לתפריט הסדנא.

אפשרות זאת תוצע לקבוצות מאורגנות בלבד, בתוספת תשלום ובתיאום מראש. 

מהכבשה לחוט – סדנא לטוויית צמר 

יום רביעי, 11 באפריל, 2018

 התכנית

נתחיל עם הצמר הגלמי, כפי שמגיע ישר מהכבשה.זוהי בדיוק עונת הגז!

למי שיש שאלות על הגז ועל המוסריות של השימוש בצמר – בואו! מבטיחה לדון בשאלות הללו .

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

023

נלמד לנקות, לנפץ ולסרוק את הצמר.  נתוודע לחומר המופלא הזה, שהלביש את אבותינו ואמותינו, ונלמד על תכונותיו. נכיר חומרים נוספים – כאלה ששימשו ללבוש בעבר,

וכאלה המשמשים בהווה.

איך נדע להבדיל בין החומרים השונים? ולמה זה חשוב לדעת?

מהצמר שניפצנו תלמדו לטוות חוט בעזרת פלך.

תוכלו להתנסות בשני סוגי פלכים שונים

הטוויה היא אחת המלאכות הבסיסיות בתולדות האנושות,

ויש בה משהו קסום ומיסתורי, ומימים קדומים היא אכן היתה קשורה למיתוס.

תוך כדי למידה ישולבו סיפורים וקטעים מרתקים הקשורים לטוויה מתרבויות שונות. 

 

חדשון ראשית האביב תשע"ח – הפעילויות לאביב הקרוב.

יום ראשון, 18 במרץ, 2018
 
 
 
תחילת האביב היא עונה קסומה, ונראה שהכל קורה בה בבת אחת. סוף הפריחה של החורף, ותחילת פרחי האביב, השתנות הדרגתית של הצבע הירוק המצהיב והולך, ואיתו – השתבלות החיטה ויתר הדגניים. כבר ראיתי את זה קורה, וקורא לי להתחיל לחשוב על סדנאות העונה.

אבל לפני כן – סדנא לא-עונתית (כלומר אפשר לקיימה כל השנה) שתתרחש בחול המועד פסח –
קליעת תיק אתיופי בלולבי תמר.

 
 

 

זה יקרה במסגרת של "שבע אבנים" – התכנסות העמקה במלאכות קדומות. כלומר – אנחנו נשב ונקלע את התיק, אבל סביבנו יהיו אנשים ונשים נוספות/ים שיעסקו במלאכות אחרות, כאשר כל צרכינו – אוכל, בידור, ופעילויות ערב נעשות במשותף עם כל היתר. ההרשמה עדיין פתוחה, וזאת הזדמנות לשקוע למשך ארבעה ימים תמימים במלאכה, ולהספיק  לקלוע תיק ממש גדול. (כמו המשתתפות בתמונה. ) בהתכנסות תהיה פעילות מיוחדת לילדות/ים, שתפנה גם את ההורים מביניכם/ן. את המלאכה, שהיתה דוקא מלאכתם של נערים וגברים צעירים באתיופיה למדתי מגטה זמנה, וזה אומר גם שגברים מוזמנים בחום – זה בהחלט לא לנשים בלבד. 
ההרשמה דרך האתר של "שבע אבנים"  (לחצו וייפתח הקישור)

 

עונת הגז

למעשה בעלי/ות עדרים גוזזים/ות את הצאן שלהם/ן מסוף מרץ ועד מאי – יוני, תלוי בכל מיני גורמים. העדר ממנו  אאסוף השנה את הצמר צפוי להיגזז בתחילת אפריל, ובערב של יום חמישי ה-12 באפריל  (מוצאי יום השואה)
אני מציעה סדנא ללימוד עיבוד הצמר הזה מהכבשה לחוט. כלומר – נלמד איך לנקות את הצמר, איך להכינו לטוויה ואיך לטוות אותו לחוט בשני סוגי פלכים. 
הסדנא תתקיים בתל אביב

לפרטים המלאים לחצו כאן  וזה הקישור:  https://www.old-crafts.co.il/JR 
אני מבטיחה שתלמדו עוד הרבה דברים מעניינים פרט למלאכה המעשית.

 
 באותה הזדמנות, שאני מגיעה לעיר הגדולה, אביא את הצמר שלי  – בטווית יד וצביעה בצמחים – למכירה. אפשר לראות תמונות שלו כאן, https://www.old-crafts-new-ways.com/copy-of-textile (הקישו על see more ותועברו לגלריה). אם יש לכם/ן בקשות מיוחדות – צלצלו אלי ובקשו שאביא… 

 
 
 

 

 

 

זאת גם עונה מצויינת לצביעה טבעית בצמחים. צילומים מהסדנא שהתקיימה אצלי לסרגניות-על תוכלו לראות בדף הפייסבוק שלי. (שימור מלאכות מסורתיות) מי שרוצה ללמוד את רזי המלאכה הזו – התארגנות של 5 משתתפים/ות לפחות תיענה בהזמנה לבוא אלי לסדנא במצבעה הפעילה ביותר בעונה זו.

 

 

עונת החלב

גם עונת החלב מגיעה לשיא בעונה זו, ופרט לגיבון גבינות – נשות המדבר וספר המדבר מתחילות לחבוץ,
כלומר – לייצר זבדה ומוצרי חלב מסורתיים אחרים, שיכולים להישמר מחוץ למקרר.
בשנה שעברה חידשתי את סדנאות החביצה בסוסיא. 
אפשר לקרוא על ההיסטוריה האישית שלי עם העניין  
כאן https://www.old-crafts.co.il/1 
ומאמר מפורט על הנושא מופיע כאן https://www.old-crafts.co.il/kY

בתחילת ינואר שודרה בטלויזיה התכנית של גידי ואהרוני בה לקחתי אותם לסוסיא, לראות, להתנסות ולאכול ממוצרי החלב המסורתיים. (בתכנית הזו -היה גם בשר). בעקבות השידור, היה גל גדול של התעניינות בנושא, אבל… עונת החלב עדיין לא התחילה אז. העונה השנה מתחילה בתחילת אפריל. זה מתקרב….

לפרטי הסדנא לחצו כאן  הקישורhttps://www.old-crafts.co.il/qj


 קבוצות בנות 10-15 א/נשים מוזמנות לקבוע איתי תאריך לביקור מיוחד.


מובטח שיהיה טעים ומחכים.


למי שלא מאורגן/ת בקבוצה – בששי ה-6 באפריל בשבת ה-7  באפריל, בששי ה-13 באפריל ובשבת ה-14 באפריל 
אפשר להירשם כיחידים/ות.


הסדנאות תתקיימנה רק בתאריכים בהם יהיו מספיק נרשמים/ות.
כיוון שאהיה בהתכנסויות המלאכות הקדומות ולא אהיה ליד מחשב /טלפון מרבית הזמן עד לסדנאות הראשונות
עדיף להירשם  ל-6 ול-7 באפריל עד ה- 28 במרץ.
אחרי זה – תלוי במזל שלכם/ן ובזמינות של עדו בטלפון…

אפשר להירשם  בטל.  04-6708184, או אצל עדו בטל 054-6015179  או במייל yonitcrystal@gmail.com.

 

 

 

 

עונת הקציר, קש החיטה והשיבולים

 

החיטה, המתחילה להשתבל עכשיו בשדות תבשיל בין פסח לשבועות, ואז תתחיל גם עונת הקציר.
בזמן הזה אין טוב מלקלוע בקש החיטה ובשיבולים עצמן.
מדובר במסורות עתיקות, של שימוש בקש לקליעת סלים ומגשים,
ושימוש בשיבולים עצמן לקליעת מקלעות שכיניתי "קמעות קציר" בשל האמונה כי הן מביאות ברכה 
והגנה.

השנה, פרט לסדנאות הקליעה בשיבולים ולקורס קמעות הקציר, 
נקיים – ח'אולה אבו אל היג'א ואני שני סופי שבוע בהם נלמד שתי אפשרויות של קליעה בקש החיטה ,
כולל צביעת הקש ותכנון הדוגמאות הצבעוניות, שהיו מקור הגאווה לקולעות המיומנות עד להגעת הקומביין…

 

 


ניחוש – מישהו/י – איך נקראות הדוגמאות הללו???

 

הפגישות הן חלק מסיירת הקליעה, אך הן פתוחות לכולם/ן, גם לחסרי/ות כל נסיון קודם בקליעה.  
הן תיערכנה בטירה, בביתה של  ח'אולה.  


הפרטים בסוף הפוסט על סיירת הקליעה – בקישור הזה: 
https://www.old-crafts.co.il/14p

 

כמו כן אפשר להירשם גם לסדנא של הקליעה החופשית ב-27-28 באפריל.
מי שת/ירשם לכל שלש הפגישות ת/יזכה בהנחה. 

וכמו בכל שנה, אני מציעה כמה אפשרויות ללימוד של קליעת קמעות קציר משיבולים

 

 
 
הפרטים על סדנאות של כ-3 שעות לקליעת קמעות קציר כאן : https://www.old-crafts.co.il/Nt
והפרטים על הקורס לדגמים נוספים של קמעות – כאן : https://www.old-crafts.co.il/5I
 
 אפשר להזמין אותי גם לסדנאות פרטיות – זו סדנא המתאימה מאד לימי הולדת, ימי נישואין,
חתונה ומעבר לבית חדש, כי אנחנו מייצרות/ים ברכה לשפע, להגנה, למזל ולאהבה.
 
 
ולמי שהגיע/ה עד כאן וזוכר/ת שבכותרת הבטחתי גם הרפתקאות עם תרבות סין, אז הנה הסיפור:
לפני שנה הגיע אלי לביקור בבית מנהל המוזיאון הלאומי הסיני למשי. הוא התעניין מאד בנולים שלי, באיך אני טווה ואורגת, וגם בקליעה. דיברנו הרבה על שימור מסורות, והוא ממש הבין את הדאגה שלי  על המלאכות המסורתיות ההולכות ונעלמות, ואת השאיפה שלי לשימור מדוייק, על כל הדקויות המשתמעות מכך.
אחר כך ביקרתי איתו  בשדמות דבורה – המושב הסמוך לביתי, בו יש גידול של זחלי טוואי המשי. נפרדנו כידידים. 
והנה, לפני כשבועיים הוא כתב לי מייל, ובו הוא סיפר כי המוזיאון שלו מתכנן תערוכה על אריגה מרחבי העולם, והוא מבקש שאשיג לו נול בדואי גדול עם אריג מותחל עליו, וכן כמה אריגים מסורתיים שנארגו בנול הזה.
טוב… אני דוקא אוהבת כאלה אתגרים.  אבל עכשיו עדיין לא התחילה עונת הגז, ורוב הנשים לא מחזיקות אצלן כמויות גדולות של צמר, בטח שלא טווי וצבוע. במקרה הגרוע אמתח נול כזה בעצמי, חשבתי, אלא שזה ייקח זמן לארוג את האריג, וגם – לי עצמי אין כרגע מלאי של צמר צבעוני. 
במ-ז-ל –  מצאתי מישהי שבאוהל שלה היה בדיוק  עכשיו נול גדול עם אריג עליו.
אולי לא בדיוק באותו גודל שהוא רצה, אבל טוב מספיק. נסעתי וקניתי ממנה אותו כפי שהוא. יש!
אריגים בדואיים מסורתיים לא היתה לי בעיה למצוא, 
אבל עכשיו איך הכל יגיע לסין? זה עניין די כבד גדול ומגושם…
ובכן…
אני לא יודעת אם אתם/ן יודעים/ות אבל בתל אביב נפתח לא מזמן מרכז לתרבות סין.
ובמרכז הזה מתקיימת ממש עכשיו תערוכה של אופנה סינית מודרנית,  בהשראת האריגים המסורתיים.
צוות של המוזיאון הסיני הגיע להקים את התערוכה, ובתזמון מושלם הצלחתי להגיע עם הנול על כתפי,
ולמסור להם אותו כדי שיסחבו אותו בעצמם לסין.
כל ההתעסקות הזו היתה כרוכה בהרפתקאות רבות, שלא לאמר – קשיים משונים,
אבל בשורה התחתונה – היה מרתק,
ועל התערוכה של האופנה הסינית אני ממליצה מאד.
היא קטנה אך מרשימה, ובעיני אפילו מעוררת קנאה, שכן אפשר לראות דרכה את העובדה שיש עדיין בסין אמנים/יות ומעצבי/ות אופנה שלא רק מעריכים/ות את המסורת, אלא ממש מבינים/ות אותה, ושעדיין יש שם ידע לגבי טכניקות הייצור המסורתיות. הלוואי שהיינו יכולים/ות להגיד את זה על טכניקות האריגה והטקסטיל הרבות של עדות ישראל השונות. 
אם יש לכם/ן הזדמנות – לכו לראות. זה בתל אביב, רחוב הברזל 30
והתערוכה נסגרת ב-25 במרץ.
 

שיהיה אביב נפלא,
חג פסח שמח, וכשר – למי שרוצה.

יונית

ולמי ששואל/ת על הספר… הוא נמצא אצל העורכת הגרפית. ביום חמישי ביקרתי אצלה וראיתי במו עיני למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שהספר לא פשוט לעריכה…
מכיוון שאני לא מוצאת מילים נקיות לתיאור כמות המאמץ שאנחנו משקיעות,
אני מוותרת ומשאירה לכם/ן את הניחוש מה רציתי לכתוב…

 

אפשר לעקוב אחרי  ב: "מה קורה" באתר שימור מלאכות מסורתיות 
וגם בדף הפייסבוק "שימור מלאכות מסורתיות" 

את הספר "קליעה מדור לדור "  אפשר לקנות במכירה מוקדמת
דרך האתר באנגלית – כאן https://www.old-crafts-new-ways.com/shop-1
או לכתוב לי מייל ואשלח את פרטי החשבון להעברה בנקאית. 

תיאור הספר וכמה מילים עליו – כאן https://www.old-crafts-new-ways.com/my-book

החייאת מסורת הקליעה ליום א של כפות הדקלים

יום ראשון, 11 בפברואר, 2018


יום רביעי ה – 14 במרץ  16:00 – 18:30

 

"הפינה של ג'אדה" – שוק נצרת

 

בסדנא מיוחדת זו, נחבור ג'אדה בולוס – מורת דרך מומחית במסורות של עדות  הגליל ואני

ללימוד והחייאה של מסורת ההולכת ונעלמת – 

קליעת כפות תמר לשימוש בתהלוכת יום א' של כפות הדקלים.

 

דחוס

צילום – אפרת אסף, מורת דרך

 

למיטב ידיעתי, כפות מקושטות נראות בעיקר בתהלוכה בירושלים,

אליה מגיעים צליינים וצלייניות ממקומות אחרים בעולם,

אבל בארץ  מעטים מאד אלו שעדיין קולעים אותן.

 הנה תמונה של המקלעות המסורתיות  שהיו מוצעות למכירה בעבר:

 

חרתיס נחל - פלסטין תורת ואמג'ד

 

בסדנא, שתיערך זמן קצר לפני התהלוכה, ע'אדה תספר על החג ומנהגיו,

ואני אלמד את הקליעה.

מוזמנים/ות  משתתפים/ות מכל העדות והדתות, 

וכמובן שנשמח אם נוצרים/ות המתכוונים/ות להשתתף בתהלוכה יבואו להכין לעצמם/ן מקלעות…

המקלעת מתאימה לקישוט – כפי שהיא או לסידורי פרחים, וגם ככלי שימושי (ראיתי מישהי שמשתמשת בזה לאחסון חפצים באמבטיה)…

 

 

P1080935

P1080904

 

 

מחיר 160 ש"ח, כולל כיבוד.

מספר מקומות מוגבל.

 

להרשמה:  יונית – 04-6708184    yonitcrystal@gmail.com

ג'אדה – 054-5717774

 

 

 

 

 

מעז יצא מתוק – מציאה מיוחדת אחרי 50 שנה…

יום שישי, 9 בפברואר, 2018

 

 ביום הקצר בשנת 2018 קיבלתי מייל מאחינעם מיירס – תלמידה מוכשרת במיוחד שלי לקליעה, ומדריכת טיולים:

"יש לי שאלה שאולי את תדעי לכוון אותי לפתרונה. טילתי עם חבר בדרום רמת הגולן ובאחד הכפרים הסורים מצאנו מעין צינורות קלועים מקנה מכוסים בבוץ או חומר מליטה אחר
ראית פעם דבר כזה?"

למייל צורפו כמה צילומים:

 

 

אחינעם דחוס

?

 

 

כן, ידעתי מה זה.

התרגשתי מאד מהמציאה, העשויה חומר אורגני,  ששכבה שם בין האבנים 50 שנה, בגשם, בשמש, 

ועדיין שמרה על צלם.

כתבתי לה מיד שזו מציאה מרגשת, וביקשתי שתספר לי איפה זה נמצא – אני רוצה לנסוע ולקחת אותן, לנסות להציל מה שאפשר.

שלשה צילומים היו לי כבר, עבור הפרק בספר שלי, שעוסק בקליעה בקנה.

הצילום הבא צולם בידי דודי בן עמי, בביר -א-שקום בדרום הגולן זמן לא רב  אחרי מלחמת ששת הימים.

אפשר לראות יפה שמדובר בצינור הקלוע מקנה, (למעשה סביר שזהו עב-קנה) ומצופה בבוץ,

ממש כמו מה שאחינעם ויאיר מצאו עכשיו, 50 שנה אחרי…

 

ביר-א-שקום-כוורות-דחוס

 

דודי שלח לי צילום נוסף, שצילם  במרכז הגולן: 

 

עין-סמסם-כוורות-דחוס-

 

 

 

ובכן….

מדובר בכוורות. 

כך נעשו הכוורות המסורתיות – גלילים קלועים מקנה, ומצופים בבוץ.

יש עדויות על כוורות כאלה שהיו בשימוש בנחף ובמיסר בגליל  עד לא כל כך מזמן,

אבל לי עצמי לא הזדמן לראות או לשמוע על כוורות מסורתיות כאלה שעדיין פעילות בארץ.

בנסיעתנו האחרונה לצפון ירדן ראינו מכוורת כזו מתוך המונית בה נסענו.

הצטערתי אז שלא יכולנו לרדת מהמונית ולצלם, אבל שמחתי שבכלל אפשר עוד לראות כוורות כאלה כשהן פעילות.

אני מצרפת עוד צילום, של כוורות דומות מאסיוט במצרים.

הצילום מתוך ספרה של אווה קריין, על דבוראות בארכיאולוגיה.

 

 

 

כוורות - זיתא

 

 

 

חשבתי שכדאי מאד לקחת את השרידים של הכוורות שמצאו אחינעם ויאיר, כי הזמן כמובן לא מיטיב איתן כשהן סתם זרוקות כך בחורבות.

כמה ימים אחרי מה שאחינעם כתבה לי, נסענו לחפש.  

מכיוון שלא ידענו ממש איפה לחפש – התיאור של אחינעם במייל היה כללי למדי –

הסתובבנו כמה שעות בכל שטח הכפר,

וגם רחוק יותר

ו…לא מצאנו.

 

בדיוק באותו ערב הגיעו כמה ימים גשומים מאד. אחריהם  חיכיתי שהאדמה תתייבש מעט,

והזמנתי חבר נוסף לחפש איתי.

היו לי הנחיות קצת יותר מדוייקות הפעם.

הסתובבנו והסתובבנו

ו..לא מצאנו.

 

הבקר, יום יפה ושמשי, הייתי בטוחה שהאדמה כבר יבשה אבל

עוד מעט כבר אי אפשר יהיה לראות כלום בשל העשב הגבוה.

חשבתי שזו כבר ממש הזדמנות אחרונה לפני הסתיו הבא, ונסענו שוב.

הגענו לכפר, ואחרי כמה פטריות – מצאנו!!!

 

חילצנו בזהירות גם את אחת הכוורות שהיתה קבורה מתחת האבנים.

נראה שהמכוורת היתה בחצר, שהיתה מקורה, אולי בפחים.

הקירות נהרסו, התקרה נפלה, והכוורות… שרדו איכשהו  חמישים שנים !

טוב, הן לא במצב מזהיר, אבל ביניהן יש אחת שהגליל שלה שלם.

בכוורת שהיתה קבורה מתחת לאבנים, ונחשפה פחות לשמש – הקנים עדיין מבריקים!

משהו מעניין הוא שנראה כאילו יש שני סוגים של ציפוי בוץ –

האחד דק, מהודק, ונראה ממש כמו בטון. השני  מתפורר מאד, ומורכב מהרבה גבבה – קש קצוץ גס.

בבחינה מקרוב יכולתי אפילו לראות שמדובר בקש של חיטה – אפשר לראות את הפרקים של השיבולת.

לקחנו את הכוורות בזהירות לאוטו, והבאנו הביתה.

 

ועכשיו – מה לעשות בהן?

אני חושבת שהן תהיינה נושא מעניין למחקר. 

ריקי קרן-צבי, חברתי העוסקת בבנייה באדמה, שיחזרה ובנתה כוורות עבור התערוכה שהציגה את ממצאי תל רחוב.

הכוורות שהיא בנתה היו של אדמה בלבד – ללא מקלעות קנים בתוכן.

אני מניחה שתערובת האדמה שונה בין הכוורות השונות, ואתן לה לבדוק ולבחון.

באתיופיה היו בעלי הכוורות בונים אותן גם כן מקנים מצופים בבוץ.

ראיתי כוורת כזו, שנבנתה בחווה החקלאית בפתח תקווה, גם כן מקנים.

(גם תמונה זו ניתנה לי עבור הספר, והיא מופיעה בדף הפייסבוק של החווה) 

 

כוורת אתיופית - חוה חקלאית פתח תקוה

 

 

היום, מצבן של הדבורים  בכל העולם הוא קשה,  וכוורנות מסורתית המיטיבה עימן היא צו השעה.

אם יש לכם/ן עניין או רעיונות מי יכול/ה להיות מעוניינ/ת לחקור את הכוורות הללו – אשמח לשמוע.

אפשר לפנות אלי בטלפון 04-6708184 או במייל    yonitcrystal@gmail.com

 

 

 

 

אריגה וסיפורים – שמונה פגישות ממרץ עד יוני במוזיאון הארכיאולוגי בעין-דור.

יום שני, 5 בפברואר, 2018

 

 

  ימי שלישי אחה"צ 17:00 – 20:00

החל מה-6 במרץ,

 

 

עבודת תלמידה - אריגה על מסגרת עגולה מאולתרת.

עבודת תלמידה – אריגה על מסגרת עגולה

 

 

העבודה בצוותא, תוך שיחה וסיפור סיפורים

היוותה מקור הנאה ועניין  לדורות רבים של גברים ונשים בכל רחבי העולם.

 

בקורס זה נחווה זאת גם אנו.

נלמד שיטות שונות של אריגה בנול מסגרת, 

שהוא נול פשוט, המאפשר חופש יצירה רב, ואינספור אפשרויות לביטוי אישי.

תוך לימוד האריגה נשמע סיפורים, חדשים גם ישנים,  הקשורים במלאכה זו,

שמאז ומעולם היתה אפופה מיתוסים ואגדות.

מתוך תנועת האצבעות נבין איך טקסט קשור לטקסטיל,

ואיך מסכת ארוגה קשורה למסכת כתובה.

 

 

 תשומת לב רבה תוקדש גם לתהליך האישי של כל משתתפ/ת, 

ולאפשרות של מי שי/תרצה להביא אל תוך העבודה את הסיפור שלה/ו.

 

 

תלמידה מוכשרת ותוצאות הסדנא

 

 

אריגים מבית המלאכה 031-דחוס

 

 

 

תאריכי המפגשים:  6, 13 במרץ,10 ,24 באפריל, 8 ,22 במאי, 5 ,19 ביוני.  

 

המחיר: 1200 ש"ח כולל מסגרת אותה תקבלו במתנה, וכולל חוטים לעבודה בשעות הקורס.

(לא כולל חומר להמשך עבודה בבית)

 

להרשמה: עדי , מוזיאון עין -דור.  טלפון : 0544233297          04-6770333

 

מייל : museum1@eindor.org.il