שתפו בפייסבוק
שיח גלריה בשבת ה-13 בפברואר בשעה 11:00
סדנת הכרות בקליעה – יום שני 15 בפברואר. פרטים כאן
עדכונים לקראת שיח הגלריה והסדנא שיהיו במהלך התערוכה יהיו בהמשך . ובינתיים –
מי שרוצה לקרוא על תהליכי היצירה ועל מה שעברתי בדרך לתערוכה – כאן .https://www.old-crafts.co.il/Qi
אז כך. בחצי השנה האחרונה אני קולעת כמו מטורפת. זה התחיל עם סל עמוד ענק, שהצעתי להכין לתערוכה בשם "קראפט ישן קראפט חדש" לה הגשתי מועמדות.
מיד כשראיתי את הקול הקורא להגשת הצעות ידעתי שאני רוצה להשתתף. שזה חשוב לי. הרעיון היה לחזור על משהו שעשיתי בעבר, אבל הרבה יותר גדול. את סל העמוד הראשון קלעתי ממש לפני שעזבתי את בית המלאכה שלי בלוטם. היה לי אז פרץ יצירה, מתוך ידיעה שאולי לא תהיה לי הזדמנות ליצור עם כל החומרים האלה עוד הרבה זמן. קלעתי סל בקוטר של 30 ס"מ בערך ובגובה מטר בערך, ובו שילבתי הרבה חומרים, בהרבה צבעים ובכמה שיטות קליעה.
לתערוכה הצעתי לקלוע "סל בבל" – משהו גדול, גבוה ממני, שיתחיל כמו סל מסורתי פלסטיני מזית, אבל יחרוג מגודל של סל רגיל. הרעיון היה לשלב חומרים שונים ושיטות קליעה שונות, ביניהן גם אירופאיות, ובערבוב הזה לייצג את ה"חדש". מבחינתי, מלאכות מסורתיות הן מסורתיות, וככאלה, הן שמרניות מאד, ולא מתפתות לחידושים. כל דבר אחר נתפס בעיני כמשהו שאיננו ממש אותנטי. זה לא שאני מתנגדת לו או שוללת אותו. כלל לא. אני עצמי, כבת לעולם המודרני עושה את זה כל הזמן, אלא שחשוב לי שיהיה ברור מהו מסורתי ומה לא. בעצם, בכלל לא רציתי להתמודד עם שאלות של "קראפט חדש" בהקשר של טכנולוגיות משוכללות, חומרים פלסטיקיים ודיגיטליות . רציתי להצביע על אבדן המסורות אפילו בתוך העולם שמשמר לכאורה את מלאכות היד. למעשה, אפילו השם "קראפט ישן קראפט חדש" מקומם אותי, אבל לא אמרתי על כך כלום. (לפעמים אני יודעת לשתוק)
כך כתבתי בהצעה:
מנקודת הסתכלות של הקליעה המסורתית אפשר להשוות את עירוב שיטות הקליעה והחומרים למגדל בבל, ולסמל של אבדן הייחודיות המקומית. כשבאתי לאבו נאג'ח, ממנו למדתי, והבאתי לו סל עשוי סנסני תמרים, הוא אמר: "אצלנו לא עושים כך", ו לא זיכה את הסל במבט נוסף. עבורי, הנאמנות שלו למסורת הפשוטה והמקומית היתה מדהימה. חלק מאד משמעותי בהבדל בין מלאכה מסורתית לאומנות עכשווית נעוץ בנאמנות של בעל המלאכה המסורתי למסורת ולשורשים שלו, לעומת המעוף הפרפרי מחפש הרעיונות השונים של האו·מן המודרני.
הצעתי התקבלה, אבל בשיחה עם האוצרת, היא שאלה אותי אם ארצה לקלוע את הסל על פי מידות החלון של הגלריה, וכך בעצם לתת לו משמעות של עמוד, כמו פריט אדריכלי. התלהבתי. הגובה של החלון – 2.40 מטר… זה נראה לי אתגר מרתק.
ולא ידעתי איך אעשה זאת.
החלטתי להתחיל עם "סקיצה" מסנסני תמר – חומר שמצוי לי בשפע ואני לא חסה עליו לנסיונות.
עשיתי את זה בקיץ, 45 מעלות בצל, נודדת עם הסל הענק מצל אחד לשני, (כולל כניסה לתוך הבית, שמזמן הופקעה ביתיותו לטובת המלאכות השונות שממלאות בו כל פינה.)
הקליעה נמשכה יותר מחודש, ונתנה לי הזדמנות לחוות אותה כפורקן, וכדרך לביטוי. הרגשתי שהיא משנה אותי. שהעובדה שזה כל כך גדול, וללא סוף, ויש עניינים טכניים שצריך לפתור תוך כדי, ושזה נמשך ונמשך יום אחרי יום – יש בזה משהו מאד חזק. באותו זמן גם השקעתי הרבה בספר על הקליעה. היו מפגשים מרתקים ברשות העתיקות, גילויים מסעירים, (בהזדמנות אספר או שכבר תקראו בספר…) וענייני מימון שהעסיקו אותי והדירו שינה מעיני (תקציב לספר שאושר ממפעל הפייס אך בסופו של דבר ללא אפשרות מימוש). בתוך כל זה הקליעה היתה עבורי מקום המרפא והמנוחה. והיצור הלך וגדל, והפך לבן בית אהוב ממש. הוא פיתח אישיות כובשת, ואני הייתי כבר מאוהבת ממש -עם כל תסמיני ההתאהבות הרגילים… כשהגיע לגובה הדרוש פשוט לא יכולתי לסגור לו את הראש. השארתי אותו כך, עם ראש פתוח. כשסיימתי התלבשתי יפה במיוחד כדי להצטלם איתו בחדר השינה שלנו, שרוקנו לגמרי בשביל הצילום…
ואז התחלתי לאסוף זיתים, אלת המסטיק, ערבות, וכל חומר ארוך שיתאים לקליעה רבת הצבעים של הסל הבא. זה לקח הרבה זמן, והרבה עבודה, והכניסה לבית שלנו הלכה והתמלאה בעלי זית עד לגובה של 20 ס"מ בערך… וכדי להתאמן קלעתי בזית עוד ועוד, ועוד ועוד. ואז התחיל "המצב הבטחוני"….
ואני קולעת בזית כמו שלמדתי מאבו נאגיח, ובאותו זמן מתחילה את סל העמוד שלי. והזיתים ממלאים אצלי כל פינה בידיים ובראש ובלב. וביומן שלי כתבתי: "אני מרגישה שאני נקלעת אל תוך הסל, ושאני קולעת לעצמי זהות של זית". ואז ידעתי שזהו. שהסדנא של קליעה פלסטינית מסורתית בזיתים ואלות מסטיק מוטלת עכשיו עלי. שהחזון ואולי פנטזיה לערוך אותה אצל או עם אבו נאג'ח פשוט לא יקרו עכשיו. בביקור האחרון אצלו כאבו לו הרגליים, והוא חזר ואמר לי – "למדי את"! במלאכות מסורתיות, כמו שאני רואה אותן, יש קשר בלתי נפרד בין המלאכה לבין התרבות ממנה היא באה, ובלימוד של המלאכות הללו אני לא רוצה להפריד אותן מן התרבות, ומן האנשים הנושאים אותה. את הסדנא הראשונה הצעתי לנשות כפר מנדא, שקולעות כעשור בסנסנים, (ומודעות לכך שזו איננה הקליעה המסורתית של תרבותן) ביחד עם נשים יהודיות אמיצות, שהגיעו בעיצומו של "המצב" ליומיים בכפר, עם לינה, ללמוד ממני קליעה פלסטינית מסורתית… מצד אחד זה היה מנוגד לכל מה שאני מנסה לעשות – ללמוד מהמקור, לנסות להראות את הידע העצום של בעלי ובעלות המלאכה המסורתיים ואת החיבור שלהם\ן לתרבות, לחומר, למסורת. לי אין את זה כמו שלהם\ן. ומצד שני – חיכיתי כל כך הרבה שנים להזדמנות לארגן סדנא עם אבו נאג'ח וזה לא קרה…והזיתים קראו לי. אז בכפר מנדא השתמשתי במחשב, והבאתי את אבו נאג'ח באופן וירטואלי לסדנא, וערכתי בערב הרצאה על הקליעה הפלסטינית, על כל מורי ומורותי, שחלקן כבר לא בין החיים.
היה מרגש!
והיה בשבילי סמלי, שדוקא המבצע המאד לא מסורתי הזה, של קליעה לשם האמנות, הוא שהוליד סוף סוף את הסדנא של הקליעה המאד מסורתית הזו.
בשלב זה כבר ידעתי על התערוכה הבאה. הציעו לי לעשות תערוכת יחיד(ה) בגלריה בחולון, ב…קליעה.
אבל החלטתי לחכות ולהתמקד קודם בעמוד הענק שלי. ולא רק שהתמקדתי – נשאבתי לגמרי. זו היתה חוויה של יצירה ללא הפסקה. גם כשלא קלעתי – הוא היה בראש שלי כל הזמן, ובכל רגע פנוי. הוא ממש מילא אותי.
זה לא כמו לקלוע סל. זה משהו אחר. לגמרי.
חודש לפני פתיחת התערוכה בבית בנימיני ביקשו מאיתנו להביא את העבודות לצילום בגלריה. הרגשתי שאני עומדת לשחרר לשם חלק מעצמי, והיה לי פחד עצום. ערכתי טקס. הזמנתי למעגל הקשבה א\נשים לשיתוף בנושא של יצירה, פריצות דרך ופרידות, ובבוקר שאחרי לקחנו את העמודים לתל אביב.
התערוכה נפתחה בשבוע שעבר, ושני העמודים שלי נמצאים בה. הם מקסימים.
זו תמונה מהפתיחה. מצולמת מהרחוב בחוץ פנימה דרך החלון. (צילום נטע עמיר)
עוד על העבודות האלה, עם צילום מבפנים כולל קישור לקטלוג התערוכה כאן:https://www.old-crafts.co.il/PV
קליעת העמודים ממש פתחה לי שער חדש בקליעה, וביחד עם אוצרת התערוכה בחולון החלטתי לקלוע עוד אחד כזה… הפעם ההתחלה כבר לא היתה כל כך פשוטה. כיוון שידעתי מה מצפה לי, ואיזו התמסרות תידרש ממני, היססתי. (למי שזה אומר משהו – כמו בקפיצה ביהודיה בפעם השניה…)
כמויות החומר הצמחי שצריך לאסוף הן עצומות, ובחודשים האחרונים הקצנתי את מה שאני בדרך כלל – ציידת לקטת של כל ענף וחוטר ארוך שנקלטים בזוית עיני.
כשהתחלתי, כבר היה לי בראש שמה של התערוכה: שורשים וכנפיים.
היו לי אפילו כנפיים מוכנות, שקלעתי לקראת סדנא שהעברתי לתלמידי בצלאל בנושא "מעופפים"….
והשתעשעתי איתן.
אני חושבת שלא אעלה תמונות של העמוד הגמור. בואו לראות.
אני מניחה שאם קראתן\ם עד כאן, כבר די ברור מה כוונתי בשורשים וכנפיים, והנה ההזמנה .
יום חמישי 4 בפברואר, 19:30 בערב. עם הופעה קצרה, שורשים וכנפיים….
אם הפרטים לא ברורים, היא מופיעה גם כאן https://www.old-crafts.co.il/Qw
חשוב לי שתבואו. (לפתיחה, כי תהיה הופעה וכי זה "הקטע" אני חושבת … ולשיח הגלריה, כי זו תהיה ההזדמנות שלי להגיד במילים ולהסביר ולברר את עניין המלאכות והעיצוב והאמנות. )
בשיח הגלריה – שבת 13 בפברואר 11 בבוקר – יהיה איתי ד"ר ערן ארליך, שהוא ראש המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, ואוצר תערוכות בעצמו, ומאמר קצר שהוא כתב -"מלאכות קדומות – פתח לעתיד" הוא שגרם לי ליצור איתו קשר, ולהתחבר.
אני חושבת שיהיה מעניין ומפרה.
ועוד משהו חשוב.
כשפרסמתי בפייסבוק את ההזמנה לפתיחת התערוכה בתל אביב היו כמה תגובות של "בהצלחה", ותהיתי למה התכוונו. אני לא יודעת. אבל שאלתי את עצמי למה אני מתכוונת, ולפחות חלקית אני יודעת.
העמודים הגדולים האלה צריכים למצוא בית טוב.
וגם יתר העבודות.
הכל (כמעט) מוצע למכירה, ואני מאד מקווה לחזור עם מעט עבודות והרבה כסף, כדי לסיים את הספר.
אני לא בנויה ל"הדסטארט" (מי שכבר חשב\ה להציע לי)
אפשר לראות בתערוכות אמצעי למימון, ובשורה התחתונה – כן, חשוב לי להתבטא גם באופן אמנותי,
אני שמחה שהקליעה, שעד כה לא היתה מיוצגת כל כך באמנות בארץ זוכה לייצוג דרכי
אבל בסופו של דבר יותר חשוב לי שימור מלאכות מסורתיות.
תודה אם הייתן\ם איתי עד כאן, ואודה אם תבואו, אם תספרו, תשתפו בפייסבוק, הנה הקישור לארוע: https://www.facebook.com/events/333622630095234/
תזמינו לתערוכה , ואם יהיו לכן\ם רעיונות למי שעשוי\ה להתעניין בקנייה של העמודים – בתי מלון, בנקים, בעלי מבנים עם חלל גדול, בעלי בתים גדולים וכ"ו –
אשמח אם תקשרו בינינו. וגם אשמח לתגובות ולרעיונות.
הטלפון שלי הוא 04-6708184 או 050-6962403.
להתראות ב-4 בפברואר או ב-13 בשיח גלריה.
יונית
אה, פרטים על הסדנא ועל שיח הגלריה יעודכנו באתר ב"מה קורה"https://www.old-crafts.co.il/s
ותמונות אפשר כבר לראות אבל אנסה להעלות עוד בדף הפייסבוק של "שימור מלאכות מסורתיות."
https://www.facebook.com/yonit.traditionalcrafts/photos_stream?tab=photos_albums
(צריך ללחוץ על תמונות \ אלבומים. ) גם מי שאין לו\לה פייסבוק יכול\ה לראות.
26-27 בפברואר, שישי-שבת מלאים. כפר רופין. (עמק בית שאן)
נתמקד בקליעה של סלים שאינם סימטריים.
צילומים – עדי סגל
בעלות\י נסיון בקליעה מוזמנים\ות להביא חומרים שונים על מנת ליצור צבעוניות בקליעה.
חסרי\ות נסיון יתנסו בקליעה בסנסני תמר.
מחיר: 600 ש"ח ליומיים, לינה במקום בתנאים פשוטים, אוכל בצוותא.
(למצטרפים\ות לסיירת קליעה המחיר – 550 ש"ח)
הרשמה , תיאום ציפיות ופרטים נוספים אצלי בטלפון 04-6708184
או במייל yonitcrystal@gmail.com
התערוכה נפתחה בבית בנימיני, רח' העמל 17 תל אביב, ותוצג עד ה-20 בפברואר.
שני סלי העמוד שלי מוצגים בחלון .
וכך כתבתי עליהם:
על סל הזית:
זהו סל, שבסיסו נקלע מחזירי זיתים, כפי שכל קולע פלסטיני מסורתי היה קולע את בסיס הסל שלו. שנועד לנשיאת פירות.
בהמשך משולבים בו גם חוטרים וענפים של אלת המסטיק, ערבה, חרוב, ער אציל, שבטן לבן, פלפלון ודקל-נוי – חומרים שחלקם שימשו בקליעה הפלסטינית המסורתית, ואשר אספתי לא רחוק מביתי בגליל.
בקליעה עירבתי את השיטה המסורתית המקומית עם שיטות קליעה אירופאיות ועם רעיונות מודרניים של שימוש בחומרים צבעוניים, בכוונה ליצור עמוד, שיתאים בגובהו לגובה החלון בבית בנימיני, כחיקוי למרכיב אדריכלי.
מבחינת הקליעה המסורתית, המאופיינת בשימושיות ברורה ומוכתבת, הדבר הזה הוא נטול ערך לחלוטין.
מבחינתי, הקליעה של מוצר כל כך גדול היתה חוויה חזקה, בה הרגשתי שאני קולעת את עצמי אל מחוץ
למסגרת הסל, ואל מחוץ לעבודתי כמשמרת מלאכות מסורתיות.
על סל הסנסנים:
סל זה הוא הדגם הנסיוני, שקלעתי לפני סל הזית, כדי לבחון את האפשרויות הטכניות שלי. בסיומו נקשרתי
אליו מאד, והחלטנו להציג גם אותו. הוא קלוע מסנסני תמר – חומר המאפיין את הקליעה החדשה בישראל.
הסלים כפי שמופיעים בקטלוג, צילום: שי בן אפרים
השארתי במזכירות של בית בנימיני ספר צילומים המתעד קצת מתהליך היצירה של עמוד הזית. אם תעברו שם – בקשו לראותו.
שני הסלים מוצעים למכירה (בנפרד) ואשמח מאד אם תעבירו מידע זה הלאה למי שעשוי\ה להתעניין ברכישה של אמנות כזאת – לבית גדול, למלון, או למרחב אחר שסלים כאלה יכולים לפאר.
הטלפון שלי לבירורים: 04-6708184 או 050-6962403
הקישור לקטלוג של התערוכה כולה: https://indd.adobe.com/view/
תודה!
ימי חמישי אחת לשבועיים- 8,22 באוקטובר, 5,19 בנובמבר
משק קלמנטרה, 17:00-20:00
"מיני – קורס" זה נועד להתנסות ראשונית במלאכת הקליעה.
בכל מפגש נקלע מוצר אחר.
נעבוד על בסיס של סנסני תמר וידות התמר, ונשלב בעבודה חומרים נוספים בעלי גוון.
מפגש ראשון – הרצאה על מלאכת הקליעה עם דוגמאות חיות, ולימוד קליעה של סל קטן
מפגש שני – קליעת קשקשן
מפגשים שלישי ורביעי – קליעה על ידות התמר – אהיל, סל תלוי, או שניהם.
מספר המשתתפים\ות מוגבל ל-8 בלבד, כדי לאפשר הדרכה אישית
מחיר לכל המפגשים: – 680 ש"ח, כולל חומר לעבודה בשעות הקורס.
הרשמה ופרטים נוספים: עידית לב-רן טל:050-5798188 מייל: iditamail@gmail.com
להתראות, יונית ועדית
1. דוגמאות צבעוניות
2. קוטיה
3. תיק מחומרים שטוחים
4 קליעה חפשית בזיתים
5. קליעה פלסטינית מסורתית בזית ואלת מסטיק
6. קליעה אמנותית
7.קליעה פלסטינית מסורתית בקש חיטה
8. סלים פיסוליים
הרבה פעמים כשאני מעבירה סדנאות או אפילו קורסים של קליעת סלים אין לנו זמן ללמוד לאסוף את החומרים ולהכין אותם .
מסגרת זמן של כמה שעות לא תמיד מספיקה כדי "לשקוע באמת עמוק לתוך הקליעה".
בשנה שעברה העברתי כמה פעמים סדנאות של יומיים, והשתתפתי בסדנא של ארבעה ימים. ההבדל עצום!
לכן חשבתי על התכנית המיוחדת הזו, שתאפשר לנו גם המשכיות והכנת חומר מראש לפעמים הבאות, גם הכרות עם חומרים וטכניקות שבדרך כלל אני לא מלמדת,
וגם אפשרות לצאת ליומיים או יומיים וחצי מרוכזים של קליעה, שזו חוויה אחרת לגמרי.
התכנית שחשבתי עליה כוללת: (לא לפי הסדר, אבל מספר התמונה מופיע ליד תיאור המפגש, כדי שלא תצטרכו לנחש.)
-קליעה פלסטינית מסורתית בזית ואלת המסטיק (עם עזרה וירטואלית ממחמד אבו נאג'ח) (5)
-קליעה חפשית בזית ובקיסוסית (4)
-הכרות עם צמחי קליעה מגוונים ולימוד של יצירת דוגמאות צבעוניות (1)
-קליעת תיק צבעוני מחומרים שטוחים – גמאיים וקליפות עצים (3)
-סלים פיסוליים צבעוניים (8)
-קליעה פלסטינית מסורתית בקש חיטה – כולל דוגמאות צבעוניות (עם ח'אולה אבו אל היג'א) (7)
-קליעה אמנותית משוחררת. (6)
-קליעת קוטיה מקש חיטה. (2)
רב התכנית מיועדת לכאלה שיש להם\ן נסיון קודם בקליעה, ואני מעדיפה שמי שנרשמ\ת י\תרשם לתכנית כולה.
התכנית מיועדת למספר קטן של משתתפים\ות, שיצטרכו להיות מחוייבים\ות, גם לאיסוף חומר בעצמן\ם.
אני גם לגמרי פתוחה לשנות את התכנית ולהתגמש לפי הבקשות של המשתתפים\ות אם תהיה הסכמה כללית.
הכוונה שזו תהיה קבוצה המכוונת ללימוד משותף, לחקירה וליצירה.
אם יהיו כאלה שירצו להצטרף למפגשים בודדים – נחליט על כך בסמוך למועד.
המפגשים ייערכו במקומות שונים בארץ, (עם עדיפות לצפון) לפי מיקום חומרי הקליעה שנאסוף, מזג האויר, ומקום מגורי המשתתפים\ות. הכוונה לישון ביחד, ולחוות גם את הקליעה וגם את היחד בצורה עמוקה וחוויתית.
נראה לי שלפחות פעם אחת, בעונת הקציר, נצטרך סופ"ש ארוך, כלומר שנתחיל ביום חמישי אחה"צ. אם יהיה עניין – לי יש פתיחות לעשות זאת יותר מפעם אחת, וללא תוספת מחיר.
המחיר לתכנית כולה הוא 4000 ש"ח, לא כולל אוכל. לגבי לינה – הכוונה לישון בשטח במקומות שאין צורך לשלם בהם, אבל אם פעם או פעמיים נחליט על מקום שיגבה תשלום – זה יהיה בנפרד מול המקום.
להרשמה יש לדבר איתי בטלפון. לא מספיק לכתוב לי במייל. אני רוצה לשוחח עם כל המתעניינים\ות באופן אישי.
דבר זה נכון גם למי שכבר הביעו עניין בתכנית בעבר. בבקשה צלצלו אלי.
ייתכן שנקיים פגישת הכרות מקדימה לפני התחלת התכנית.
מספר הטלפון שלי: – 04-6708184. אפשר לנסות גם ב 050-6962403
מועד התחלה מתוכנן – אוקטובר 2015, תשרי תשע"ו.
בספרי על הקליעה המסורתית בארץ, (שיראה אור בקרוב, אינשאללה ) התעסקתי בעיקר עם הקליעה הפלסטינית, אבל חשבתי שיהיה נכון להזכיר גם את עדות ישראל, אצלן הקליעה היתה חלק בלתי נפרד מהחיים – בני ובנות אתיופיה ובנות תימן. קליעת הנשים שם היתה כל כך בלתי נפרדת מהחיים, שהצליחה להמשיך להתקיים גם בארץ, למרות המודרניזציה ואבדן אורח החיים המסורתי. מאמצי לחפש מידע על קליעה אצל עדות אחרות לא הניבו פירות של ממש. מדי פעם מישהו או מישהי שראו אותי קולעת נזכרו שהיו אצלם סלים – בתוניסיה, בכורדיסטן, במרוקו, אבל כששאלתי אם היהודים היו קולעים אותם, לרב התשובה היתה – "לא, זו היתה העבודה של הגויים." אני יכולה להעלות השערות למה זה היה כך,
ואני מזמינה כל מי שיש לו/לה מידע סותר או משלים – לכתוב לי. אבל בינתיים – נראה שכך היה הדבר. והנה, באחת מסדנאות הקליעה שהעברתי השתתפה גילה כהן, שסיפרה לי שסבא שלה, יעקב שמש, היה קולע בעיראק את הסלים המסורתיים מעלי הלולב. מיד נזקפו אזני לשמוע, ולא רק זה, אלא שגם דיברתי עם אמה ועם דודה – בתו ובנו של אותו קולע, כדי לשמוע גם מהם את הסיפור המרתק, שיש בו לדעתי משום היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. לא הבנתי עד תום את כל פרטי הסיפור, אך אני מביאה אותו כאן כפי ששמעתיו.
ובכן: במלחמת העולם הראשונה, התורכים, ששלטו בעיראק, גייסו את הגברים הצעירים לצבא, והסיעו אותם לקושטא. יעקב שמש נלקח גם הוא, ביחד עם עוד צעירים ממשפחתו. אבל העובדה שרבים מאלו שנלקחו לא חזרו, גרמה לו לנסות לשכנע את קרוביו לברוח מהגורל, ולקפוץ מהרכבת. הם פחדו, והוא קפץ לבד. הוא הלך ברגל שלשה ימים, עד שהגיע לכפר, בו זיהו אותו כעריק. אחת המשפחות בכפר הכניסה אותו לביתה, אך זה לא היה אירוח, אלא… שעבוד. הם איימו עליו שאם יברח הם ילשינו עליו לתורכים, והעסיקו אותו אצלם כמשרת.
בלית ברירה הוא נשאר אצלם, אבל כשהיתה לו הזדמנות – ברח, והלך ברגל לאזור בגדד. אחותו הגדולה ממנו היתה בעלת מטעי תמרים בשותפות עם אחד הערבים. יעקב הצליח להגיע אל אחד מהמטעים שלה, ושם נשאר להתחבא. זה היה המקום בו למד מהערבים את מלאכת הקליעה. הוא קלע סלים – גדולים וקטנים, וגם מחצלות.
ב1933 הגיע בן ציון ישראלי לעיראק, במסעו להברחת חוטרי תמרים. לפי הסיפור של יצחק שמש, הבן של יעקב, היה זה יעקב שנתן לבן ציון ישראלי את חוטרי התמרים שביקש, אבל רובם מתו בדרך. בן ציון ישראלי חזר וביקש עוד, ואז אמר לו יעקב שיתן לו חוטרים נוספים, בתנאי שיקח איתו את בנו לארץ ישראל, וכך היה. יעקב עצמו הגיע לארץ ב1934, כשהוא כבר בן 54. בתו, תמר, סיפרה שגם בארץ הוא היה קולע קצת. הוא היה אוסף לולבים אחרי סוכות (כמו שאני עושה…) וקולע לבית. היא אפילו זוכרת את שמו של הסל הגדול – "צ'ימבילה" – ששימש סל כביסה. את השם "זמביל" שמעתי גם אני מערביי הארץ כסל גדול, והשמות כמובן דומים זה לזה.
באופן לא מפתיע, וכמו אצל רבים מבעלי המלאכה שהגיעו לארץ בניו של יעקב לא למדו ממנו את המלאכה. גם המוצרים שקלע נשארו רק בזכרון, והרגשתי בת מזל לשמוע על כך. תודה, גילה.
ואיך זה מסתדר עם שימור מלאכות מסורתיות?
זה משהו אחר מאד. אפילו מנוגד, ונראה לי שבגלל זה לא היה לי האומץ לעשות את זה קודם.
העיסוק במלאכה מסורתית, הנשענת על ידע של דורות רבים, מיוצבת בשורשים עמוקים, ונושאת איתה תחושת שייכות, יציבות ובטחון, מקנה שקט ורגיעה. לעומת זאת העיסוק באמנות מעורר אי שקט, מתח, מעלה שאלות והתמודדות – לעיתים בלתי נוחה- עם הלא ידוע. גם מבחינות טכניות וגם מבחינות נפשיות.
עלי להודות שבאופן אישי אני צריכה את שניהם, ולא תמיד פשוט לי למצוא את האיזון.
הגישה שלי לשימור המלאכות היא מאד שמרנית. חשוב לי מאד שמה שישתמר יהיה מדוייק ונאמן למקור ללא שינוי. מסורת היא מסורת. כדוגמא אני מביאה את אבו נאג'ח – קולע פלסטיני מסורתי, ממנו למדתי. הוא קולע בזית ובאלת המסטיק. הוא מייצר ארבעה טיפוסים של סלים, עליהם הוא חוזר שוב ושוב במיומנות. באחד מביקורי אצלו הבאתי להראות לו סל, שקלעתי מסנסני תמר. (הקליעה בסנסנים, אף שעלולים לחשוב שהיא מסורתית היא בעצם חדשה) "אצלנו לא עושים כך". הוא אמר, ולא זיכה את הסל במבט נוסף. זה לא עניין אותו. אפשר לומר שזו סגירות, ושזה גם עניין של אופי. אבל אותי זה הקסים .
ראיתי בזה את ההסתפקות במה ששלך. את השלמות וההשלמה, והפשטות הבלתי מתחכמת, שכל כך חסרות בעולמנו המודרני הנוהה אחר חידושים בלתי פוסקים.
בשימור המלאכות המסורתיות חשוב לי מאד לשמור על הרוח הזאת. חשוב לי שהעבר של המלאכות יישאר נודע, ויוכל לעבור לדורות הבאים בצורה מדוייקת ובלתי נגועה, ולהוות את אותה משענת חומרית, מקומית, מבוססת ושורשית. בלי להתערבב בדברים אחרים.
ויחד עם זה, אני עצמי לא בעלת מלאכה מסורתית. אין לי את היכולת לעשות שוב ושוב את אותו הדבר.
אני יצירתית , וכל הזמן יש לי רעיונות חדשים, וצורך בלתי פוסק להתנסות ולנסות.
וגם… לעשות דברים לא שימושיים. לא רק סלים, שטיחים, כלים, אלא גם… אמנות.
וזה משהו שלא תמיד אני חיה איתו בשלום. או אולי… עוד לא…
מיד אחרי הסדנא הזו של הקליעה היצירתית, נסעתי כמשתתפת לסדנא ניסיונית של קליעה ונייר.
התעסקנו ארבהעה ימים בשילוב של מסורות מעולמות שונים (טכניקה של קליעה מאפריקה עם מסורת יצירת נייר מיפן) ועוד כל מיני רעיונות, שלא ידענו מראש מה יצא מהם, ואם בכלל יצא מהם משהו.
תהליך הגילוי הזה רצוף פעמים רבות גם בכשלונות, בתסכול ובקושי. (למשל ניסיתי לייצר נייר מגבעולי מלוכיה, ולאחר די הרבה עבודה – זה לא הצליח) במשך כל ימי הסדנא חשבתי המון על ההבדלים הללו בגישות. יזהר נוימן, אצלו התארחנו, הוא יצרן נייר מסורתי. ואווה, המורה לקליעה, משלבת בהוראה שלה
טכניקות מסורתיות עם חידושים מודרניים –
מה שהרבה מן העוסקים\ות במלאכות בעולם המודרני עושים\ות היום.
העבודות שלנו סבבו הרבה סביב כיסוי וגילוי, הסתרה וחשיפה. (ציפינו את הסלים שקלענו בנייר, ואז חשפנו חלקים מהם שוב) זה כמובן יצא מאד יפה כאהילים. ואז בא פורים, חג של הסתרה וגילוי, ושל חריגה ממסגרות… התאים לי.
רוח החופש.
אחרי פסח נתחדש בכמה סדנאות ממוסגרות יותר. אבל אני מבטיחה שאזום בעתיד עוד כאלו, חפשיות ופרועות…
גם העובדה שזו היתה סדנא של יומיים, אפשרה עבודה בקצב רגוע,
והעמקה, שקשה להגיע אליה ביום אחד.
הסדנאות הקרובות:
14 באפריל – טוויה בגלגל טוויה. (מוגבל ל-4 משתתפות\ים כך שאם אתן\ם רוצים\ות – הקדימו להרשם) פרטים בקישור: https://www.old-crafts.co.il/Mx
חוץ מזה, אני מגיעה עם "שימור מלאכות מסורתיות" לשני כנסים אקדמיים. ב-27 באפריל אשתתף כמרצה בכנס על מקומיות בבצלאל , וב-30 באפריל ארצה על שימור מלאכות מסורתיות בכנס הגליל במכללת תל חי. פתוח לקהל הרחב, ואתם\ן מוזמנים\ות בשמחה. אפרסם יותר פרטים כשיהיו. בדקו אצלי בדף הפייסבוק.
פעילויות אחרות קורות לעיתים קרובות בין החדשונים. למשל, מתוכננת סדנא להכנת צעיף מלבד וצביעה טבעית בהדפסות עלים. סדנא לקליעה בקש עם ח'אולה אבו אל היג'א, סדנא לקליעת כובע – 2 במאי בקיבוץ עמיר, סדנאות קליעה בשיבולים – 14 במאי בעמיקם ו19 במאי בירושלים, ודברים נוספים, שלא תמיד אני מספיקה לתכנן מספיק זמן מראש ולכתוב עליהם בחדשון. מוזמנות ומוזמנים להצטרף כאוהדות\ים (להקיש אהבתי) לדף הפייסבוק "שימור מלאכות מסורתיות" https://www.facebook.com/yonit.traditionalcrafts?fref=ts אני משתדלת לעדכן שם, ובאתר ב"מה קורה".
אפשר תמיד להזמין אותי גם לסדנאות ביוזמה פרטית, או לבוא ללימוד אצלי בקבוצה קטנה.
לדוגמא – בסוכות הגיעה אלי גלית עם אחיה הצעיר, וביום וחצי של עבודה הם ארגו מחצלת שלא תבייש כל חדר.
הבטחתי להם שאספר על כך, ועד עכשיו לא יצא לי…
אז הנה, גם קיימתי את ההבטחה וגם הזמנתי לנצל את ימי האביב הנעימים.
להשתמע
יונית
יום שני 18 במאי
18:00-22:00
על הסדנא:
מאז ומעולם שמשה האריגה מטאפורה לגורל האדם, והנול- דימוי למפת העולם.
בסדנא זו נתנסה באריגה ובהבנת עקרונותיה הבסיסיים – מתיחת חוטי שתי ואריגת חוטי הערב בתוכם.
נשתמש בנול מסגרת, שהוא נול פשוט ביותר מבחינת המבנה שלו, אך מאפשר חופש יצירתי רב.
בסדנא נלמד למתוח שתי בנולי מסגרת, ונארוג דוגמאות כיד הדמיון.
יד הדמיון של תלמידה מוכשרת
דברי אחת המשתתפות בסדנא קודמת : "יו, איזה כיף! איזה שקט עמוק!… "
מחיר הסדנא – 250 ש"ח.
בדרך כלל זמן הסדנא לא מספיק כדי לסיים את העבודה. למי שי\תרצה תהיה אפשרות לרכוש את הנול ולסיים את העבודה בבית, או להביא מסגרת באופן עצמאי לאחר התייעצות איתי.
להרשמה: יונית – 04-6708184 נטע – 050-7387627
ההרשמה כרוכה בתשלום של 125 ש"ח כמקדמה.
למי שרוצה להזמין צמר "צבעי אדמה" , זו ההזדמנות, אוכל להביא איתי.
אפשר לקרוא עוד על ייצור הצמר ועל תהליך הצביעה כאן
הערה: בגלל כמות הא\נשים המעטה בה יכולה להתקיים הסדנא, ביטולים עלולים להיות משמעותיים. לכן, ביטול בהתראה של פחות משלשה ימים לפני מועד הסדנא יחוייב בתשלום של חצי ממחירה.
אם בעקבות הביטול יהיה מס. המשתתפות פחות מהמינימום הדרוש לקיום הסדנא, הביטול יחוייב בתשלום מלא.
להתראות
יונית
יבנאל 27-28 בפברואר, 10:00-16:00 (כל יום)
נתנסה בקליעה בה הדגש יושם על היצירתיות ועל הזרימה החפשית, ללא תכנון מוקדם של "סל" או מוצר ידוע. משהו שיותר דומה לפיסול.
נקלע במגוון של חומרים, ונאפשר לעצמנו להיפתח לאפשרויות שאולי לא חשבנו עליהן קודם.
יהיו תמונות להשראה, תרגילים לעידוד היצירתיות, ומספיק זמן לשקוע לתוך התהליך.
הסדנא מתאימה לבעלי\ות ידע בסיסי בקליעה או לחסרי\ות נסיון, אך בעלי\ות עניין ביצירה, אמנות, ופיסול, הרוצים\ות להתנסות בקליעה כמדיום ליצירה.
המחיר: – 500 ש"ח ליומיים, כולל חומרים שונים. תוכלו להביא חומרים נוספים להתנסות.
מספר המקומות מוגבל.
לינה: למעוניינים\ןת – אם מזג האויר יאפשר, ניתן יהיה לישון אצלנו בתנאי שטח ללא תוספת תשלום, או לישון בצימר ביבנאל, במחיר מוזל ל-4 לפחות.
אוכל : מחיר הסדנא לא כולל אוכל. המשתתפים\ות מוזמנים\ות להביא אוכל לעצמם\ן ולארוחות משותפות. ניתן יהיה לחמם אוכל
הערה: בגלל המספר הקטן של המשתתפים\ות , ביטול ברגע האחרון יחוייב בתשלום, אלא אם כן יימצא מחליפ\ה.
הרשמה, שאלות, הבהרות :
יונית 04-6708184 yonitcrystal@gmail.com