ארכיון מחברים

מהכבשה לנעלי הבית. צמר – ניקוי, טוויה, שזירה סריגה

יום שני, 13 בדצמבר, 2021

 

 

שלשה מפגשים חורפיים ללימוד יסודות עיבוד הצמר.

 

מוזיאון עין דור

 

ימי רביעי 26 בינואר, 9, 23 בפברואר

 

שעות 17:00-20:00

 

במפגש הראשון נתחיל בצמר הגולמי, ונלמד איך לברור, לנקות, ולסרוק.

נדבר על חומרי טקסטיל שונים, הקשר שלהם לאיכות הסביבה, ומה מייחד את הצמר.

נתחיל לטוות בעזרת פלך, כשברקע, בחלל המוזיאון, התערוכה "מכושפות".

טוויה קושרה מאז ומעולם לקסם, לכישוף, ולמיתוס.

נשמע קצת סיפורים, ואולי נבין למה…

 

John-Strudwick-A-Golden-Thread-1885

 

 

 

במפגש השני נמשיך לטוות, נראה פלכים שונים, נשמע עוד סיפורים,

ונלמד לכפול ולשזור.

מי שת/ירצה תוכל להתנסות בפלכים שונים.  

 

 

 

 

במפגש השלישי נסרוג נעלי בית מהצמר שטווינו ושזרנו! 

 

נעלי בית שנסרגו מחוטים בטוויה עצמית

 

הערה חשובה: הקורס מיועד ללימוד המיומנויות השונות, אך הטוויה היא מלאכה שדורשת זמן.

מספר השעות המצומצם שלנו יחד 

לא יספיק כדי לטוות את כל החוטים הדרושים לסריגה.

משתתפ/ת שת/ירצה להכין את כל החוטים בעצמה/ו תקבל צמר גולמי ופלך להמשך עבודה בבית.

זו גם הסיבה שיש שבועיים בין מפגש למפגש. לעבודת בית מרגיעה …

ייתכן שגם את הסיום של סריגת נעל הבית השנייה תעשו בבית. 

 

 

 מי שלא ת/ירצה לטוות בבית ת/יוכל לקנות צמר  ממני,

או להביא חוטים באופן עצמאי.

 

לאחר אחד הקורסים היתה תלמידה שלא הפסיקה לסרוג נעלי בית כאלה כמתנות לכל מכריה.

 

 

מחיר: 550 ש"ח כולל ביקור בתערוכה ומסרגה.

הרשמה: עדי, מוזיאון עין דור  04-6770333 

adi@eindormuseum.co.il

 054-4233297

 

 

 

צמצום, פינוי, התפנות והזדמנות (שלכם/ן)

יום חמישי, 18 בנובמבר, 2021

 

 

כבר שנים רבות שאני גם וגם וגם וגם… "רב תחומית" קוראים לזה היום…

אפילו בשימור מלאכות – אני גם קולעת, גם טווה, גם אורגת, גם צובעת, עושה עוד כלמיני דברים, וגם מתעניינת במלאכות אחרות הראויות לשימור. חוץ מזה אני גם אגרנית. זה כמובן הולך יחד, ולא מפתיע בכלל.

וכך הבית שלי, חדר המלאכה, המחסנ/ים והחצר – עמוסים בציוד לגם ולגם ולגם, והכל יחד יוצר הרבה באלא..גם.

בדרך כלל אני מסתדרת עם זה. יש לי חיבה לריבוי דברים… שמעתי פעם הרצאה על הרקמה הפלסטינית, ואני זוכרת שכשהמרצה הזכירה את הפחד מחלל ריק ישר חשבתי: "אה, גם לי יש את זה". אני גם מאד קשורה לדברים שלי. גם לאלו שאספתי וגם לאלו שעשיתי. איכשהו זה מקנה לי תחושת בטחון להיות מוקפת בהם.

אבל כבר כמה חודשים שמשהו אחר מפעפע בי. צורך חזק לפנות ולהתפנות. משהו משתנה אצלי, ואני עדיין לא בדיוק יודעת מה זה ולאן זה יוביל.

אוהל הקליעה שלי, שמרשים את כל מי שנכנס/ת אליו בדיוק בשל הכמות העצומה של הסלים שבו, פתאום נראה לי כבר עמוס מדי. אין שם יותר מקום. על הקירות בבית אני תולה עבודה על גבי עבודה.

 

 

 

יש לי מחסן חומרים עם המוני המוני המוני דברים. לא סתם אלו שבאו לעזור לי לסדר אותו נהנו עד הגג… שנים רבות של איסוף ואגירה. חומרי טבע, חוטים, כפתורים. תכשיטים, דברים מיוחדים שעשיתי, בדים ובגדים שהדפסתי, סוודרים שסרגתי, ועוד דברים שאני בטח כבר לא זוכרת שנמצאים שם…

ובכן – זהו. הגיע הזמן לשחרר ולוותר.

אבל איך?

כנראה שביותר מדרך אחת.

אני מודה, בעתות מצוקה עולה בראשי הרעיון לעשות ערימה גדולה ולשרוף…

 אבל לא באמת הגעתי למצב כזה. יש אצלי סלים, שהוצגו בתערוכות וזכו בפרסים, סוודרים שנסרגו מצמר שטוויתי ידנית במשך המוני שעות, וצבעתי בצמחים שליקטתי – גם כן המוני שעות. ברור ש"לשחרר ולוותר" מניח  "למכור". פשוט – יש בי נכונות למכור גם את הדברים שלא עשיתי למכירה. החוטים המיוחדים, של כל הסוודרים שמן הסתם לא ייסרגו. חלקי תכשיטים שאספתי כדי לעשות מהם תכשיטים אחרים,(בעבר למדתי צורפות) אבל אני מבינה שאולי זה כבר לא יקרה. יש לי מזוודה מלאה בבגדים (יד 2) שהדפסתי עליהם הדפסים בוטאניים עם עלים ופרחים, שכמעט אף פעם לא נפתחת. הדברים פשוט נערמים אצלי, ואף פעם לא מוצגים לקהל. חבל.

ובכן – אני קוראת לגמד/ת המכירות להופיע!

א –  למי שיש רעיונות אני אשמח לשמוע. חשוב לי לציין שזה לא אמור להיות עכשיו פרוייקט חיי… ההיפך. אני רוצה להתעסק בזה כמה שפחות, ואי לכך אהיה מוכנה לעשות הרבה ויתורים.

למשל –נסיון נועז: אם יש כאן בקהל הקוראות/ים מישהו/י שרוצה לקחת על עצמו/ה את מכירת הדברים כולם – זה כל כך יקל עלי, שאשמח לשיתופי פעולה נדיבים.  אולי בדיוק מישהו/י  רוצה לפתוח חנות/גלריה וצריכ/ה המוני דברים? אז יש לי. המוני דברים שונים…

נסיון קצת פחות נועז:אני מכריזה בזאת על חנוכה הקרוב כמועד להתחלת הפנינג מכירות החיסול. אפשר להגיע אלי, ביבנאל משך חמשת ימי החנוכה מרביעי עד שני (כולל ששי ושבת) מתשע בבוקר עד ארבע  אחר הצהריים ללא צורך בתיאום.

המכירה תכלול סלים "רגילים" במחירים נמוכים מהרגיל, בגדים מודפסים במחיר ממש נמוך, סוודרים צעיפים ושאלים סרוגים מצמר טבעי, שהם לגמרי ייחודיים, יצירות אמנותיות קלועות וארוגות – לא בזול, אבל בפחות ממה שהיה כשהיו מוצגים בתערוכות, ואם יהיו כאלה שירצו לקחת כמה מהן, אז בהרבה פחות.
דברים נוספים – לפי התעניינות וביקוש. כאמור יש לי כלמיני דברים שאני אפילו לא יודעת להגדיר…

 

 

כמו כן, כדי שלא אשתעמם , וכדי לפתות אתכם/ן להגיע , אני מציעה במהלך היום סדנת "דרופ – אין" (כלומר ללא צורך בהרשמה מראש) לקליעת אהיל מעלעלי לולב, במחיר 100 ₪ בלבד. זה לוקח כשעה וחצי – שעתיים. חוץ מזה צפויות עוד הפתעות.

אני מקווה שמזג האויר יהיה טוב אלינו. שירד גשם בלילה, וביום יהיה בהיר. 

אז נתראה? 

כמובן שלארוע כזה אשמח שיגיעו כמה שיותר א/נשים, והכנתי פוסטר הזמנה, אשמח מאד אם תשתפו אותו.

 

 

 

 

ומה בעניין סדנאות וקורסים?

אני חושבת על המפגשים המוצלחים של סיירת הקליעה, אבל בפורמט שאיננו שנתי.

בינתיים אני לא מצליחה להביא את עצמי להתחייב לתוכנית שלמה ואני מקשיבה לזה, ופשוט מפרסמת רק מה שממש מתחשק לי.

אז הנה – סדנא לקליעת קוטיה. קופסה הקלועה מקש חיטה, מרופדת בבד, עם פתח נסתר.

היום כבר קשה למצוא כאלה, למרות שמדי פעם הן מתגלות בחנויות של עתיקות, או באוספים פרטיים, או בזכרונות משנות השמונים בסיני.

 

קוטיה מסיני, שנות ה-80

 

 

בחודשים האחרונים הגיעו אלי לא מעט א/נשים לסדנאות פרטיות. יחידים/ות, זוגות, משפחות וקבוצות קטנות. 

גיליתי שממש כיף לי לעבוד כך.

זה רגוע ומרגיע, ומרגיש לי שזה כל כך נחוץ עכשיו בעולם, הירגעות כזאת, בשקט וללא מאמץ.

אז בינתיים אני ממשיכה. אתם/ן ממש מוזמנים/ות! בסדנא פרטית אתם/ן יכולים לבקש ללמוד מה שמתאים לכם/ן. 

המגוון של מה שאני מציעה הוא גדול, ואפשר להתייעץ איתי ולהתאים את הסדנא בדיוק לצורך שלכם/ן. 

היה לי מרתק לראות זוגות של צעירים/ות שבחרו לבלות אצלי כמה שעות מהחופשה שלהם/ן, או משפחות שבאו לחגוג יום הולדת 

בפעילות יצירה משותפת. איזה יופי! (להם ולי) 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סדנת סוף שבוע לקליעת "קוטיה"

יום שלישי, 16 בנובמבר, 2021

 

7-8 בינואר

 

 

9:00-17:00 בכל יום.

 

 

באוהל הקליעה שלי ביבנאל

 

 

 

 

קוטיה מקושטת מאד ממרכז וידאד קאוואר בירדן

 

הקוטיה היא  קופסא  מקש חיטה, שבעבר נשים פלסטיניות היו קולעות לעצמן , ושמות בה את חפציהן הקטנים.

הפתח שלה נסתר, ולכן היא מתאימה גם להחבאה של חפצי ערך 

קש היה בכל מקום, והקוטיה היתה חפץ נפוץ גם אצל הפלאחיות וגם אצל הבדואיות.

למרות שאת החיטה קצרו בקיץ, הקליעה נעשתה לרוב דוקא בימות החורף הגשומים, בהם לא עבדו בחוץ. 

היום הקומביין קוצר ודש, וכבר קשה להשיג קש חיטה ארוך. 

קוטיות אפשר לראות כמעט רק בבתי מורשת, במוזיאונים או בחנויות לממכר עתיקות.

לימוד קליעתה של הקוטיה הוא

 שימור מלאכה מסורתית שלמיטב ידיעתי כבר לא קיימת בארץ!!

 

 

הקוטיות האחרונות שנעשו בישראל. (סדנא ב2020)

 

 

 

בסדנא נשתמש בקש ארוך שקצרתי ושמרתי. נכין אותו,(נקשש) נקלע ונתפור.

אם נספיק – "נשרשב" ונקשט

את הבד לתפירת הקוטיה תתבקשו להביא לפי בחירתכן/ם וטעמכן/ם.

(הסבר יינתן לנרשמים/ות)

 

מחיר: 750 ש"ח.

 

לינה: למי שמתאים, אפשר לישון בחצר שלנו באוהל, או בחממה בחצר, ללא תשלום נוסף. 

 

אוכל:  לאלו שיישארו בערב – נאכל יחד ממה שכולנו נביא לחלוק.

אפשר יהיה להשתמש בגז לחימום ובמקרר לשמירת האוכל.

 

 

 

מספר המשתתפים/ות מוגבל מאד !

 

הרשמה: יונית  yonitcrystal@gmail.com

 

     טל: 04-6787158   פל:050-6962403

 

הערה: בבקשה לקרוא את סדרי ההרשמה כאן

להתראות!

דיבס, מלבן ושדה – סיור לימודי וטעים להכנת מוצרים מסורתיים מענבים

יום חמישי, 23 בספטמבר, 2021

 

 

סיורים לשנת 2021

 

שבתות 9,16 באוקטובר

 

 

9:30 – 14:30 בערך (ואחר כך עוד זמן לקנות מוצרים)

 

הסיור מתקיים בבית פרטי בבית אומר – עיירה בהר חברון המפורסמת בכרמיה.

 

נבקר בכרם הביתי הקטן של אבו חמדן, ונלמד להכיר את זני הענבים המסורתיים הגדלים בו.

 

נשתתף בהכנת הדיבס  – דבש הענבים, והמלבן – ממתק מסורתי (ללא סוכר) הנעשה מענבים – מזון בריא ומחמם לחורף.

 

 נלמד גם איך אום חמדן מכינה שדה – מרקחת מסורתית המשמשת תרופה לחיזוק.

 

(טעימה להפליא ומלאה בכל טוב)

 

 

IMG_9345.JPGdahus

 

 

במהלך הביקור נאכל ארוחת בוקר,  ונדגום את שלל המטעמים – 

 

תוצרת התארגנות הנשים בכפר, שאום חמדן עומדת בראשה. 

 

 

 

חביסה - שלב ביניים טעים בהכנת המלבן.

חביסה – שלב ביניים טעים בהכנת המלבן.

 

מיני מרקחות - חבושים, עוזררים, תפוחים, דיבס, שדה, ענבייה - ארוחת הבוקר בסדנא

מיני מרקחות – חבושים, עוזררים, תפוחים, דיבס, שדה, ענבייה – ארוחת הבוקר בסדנא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זמן משוער כ-5 שעות, (נא אפשרו גמישות ביחס לשעת הסיום)

ניפגש בצומת גוש עציון בשעה 9:00 ומשם ניסע יחד במעט מכוניות, כדי שאפשר יהיה לחנות ליד הבית.

בסוף הסיור אפשר יהיה לקנות מוצרים שונים, ומנסיון העבר – עדיף לקנות לכל השנה כי באביב  בדרך כלל כבר לא נשאר. 

 

מחיר: 230 ש"ח למבוגר/ת, 40 ש"ח לילד/ה מגיל 6 ועד 16. 

 

הערה: בית אומר היא עיירה פלסטינית, שהביקור בה חוקי לאזרחי ישראל אך אינו מומלץ ע"י צה"ל.

אנחנו מוזמנים בחום על ידי המשפחה, שגרה ממש על הכביש הראשי ירושלים – באר שבע, ואיננו מסיירים בתוך הכפר עצמו.

הסיור, ככל הפעילויות של "שימור מלאכות מסורתיות" נועד לעודד את המשך הייצור המסורתי הביתי.

 

 

לקריאה נוספת: על הכנת המלבן: https://www.old-crafts.co.il/Gt

על הכנת השדה :עוד על ענבים בהר חברון, ועל ייצור השדה – מרקחת החיזוק המסורתית. 

 

 

צילומים מסיורים קודמים: https://www.facebook.com/pg/yonit.traditionalcrafts/photos/?tab=album&album_id=1897515663677021

 

 

הרשמה: yonitcrystal@gmail.com (הכי טוב)!

 טלפון   050-6962403 (אפשר להשאיר הודעות קוליות או הודעות ווטסאפ) 

 

ההרשמה כוללת תשלום מראש או הסכמה בכתב למדיניות הביטולים

בבקשה קראו את מדיניות הביטולים, בעיקר מה שנוגע לסדנאות עם בעלי/ות מלאכה. 

 

הסיור יתקיים אם יהיו 10 מבוגרים/ות מינימום, ומיועד לקבוצה של עד 16. 

 

 

בין מקסיקו ליוון – קליעת שני קמעות קציר

יום ראשון, 19 בספטמבר, 2021

 

 

סדנא לקליעת שני קמעות קציר

 

 

 ממסורות רחוקות וקרובות

 

 

 

יום ששי 1 באוקטובר

 

9:00-12:00  יבנאל

 

 

 

נתנסה בקליעת שני דגמים של  מקלעות חיטה ששימשו מימים קדומים

 

כברכה לשפע יבול, שלום בית ומתנות אהבה. 

 

העבודה תהיה בזני חיטה מיוחדים ויפים במיוחד.

 

 

 

 

 

 

 

דגמים אלה הם מורכבים יותר מאשר הדגמים שאני מלמדת בסדנא הבסיסית

 

והסדנא מיועדת בעיקר לכאלה שיש להם/ן נסיון קודם כלשהו בקליעה בשיבולים

 

(אם אין לכם/ן נסיון אבל בכל זאת אתם/ן ממש רוצים/ות לבוא – דברו איתי קודם בבקשה)

 

 

 

 

 

מספר המקומות מוגבל! 

 

מחיר: 180 ש"ח (מחיר בהנחה קטנה מהמחיר הרגיל)

 

 

 

הרשמה: יונית   050-6962403 

 

 

yonitcrystal@gmail.com 

 

 

ההרשמה מותנית בתשלום מראש או בהסכמה למדיניות הביטולים 

סיפור (לא שלי) על זקנות וקמע קציר יווני

יום שלישי, 1 ביוני, 2021

 

את המייל הזה קיבלתי כבר די מזמן, (למעשה לפני יותר מעשר שנים) 

אבל לא קיבלתי רשות מפורשת לפרסמו באתר.

פתאום מצאתי אותו, והחלטתי לפרסמו עכשיו ללא השם המלא של מי שכתבה לי.

אז הנה: 

 

הי יונית הנה משהוא שמצאתי ביוון וגם סיפור המציאה. חשבתי שיעניין אותך

רציתי לשתף אותכם בדבר יפה שמצאתי בטיול ליוון, וגם לסיפור שמתלווה למציאה.
ראשון באוגוסט אתם חגגתם את חגיגת השפע בארץ ואני ביוון נוסעת באוטובוס מקדימה ליד הנהג . פתאום אני רואה באוטובוס תליון עשוי משבולים בצורה של ספירלה יפיפיה וממנה יוצאות שלוש שיבולים. כולי התלהבות ביקשתי מיאיר שיצלם ובפנותי לנהג אני שומעת אותו מקטר על מכונית שמפריעה לו בדרך. הנהג מפליג בדיבור וצחוק על כך שזו בטח אישה נוהגת ואם לא אישה אז איזה זקן, ומפליג בתיאורים והצגות על הזקנים המעצבנים שנעמדים באמצע הכביש והנשים המבוהלות שנוהגות. חיכתי בסבלנות שיגמור להתמרמר על מי נתן לה רשיון וכאלה עם הבחור שישב בסמוך לו, ואז שאלתי אותו לגבי התליון היפיפה שתלוי לו באוטובוס. אהה זה הוא אומר בחיוך קניתי את זה מאישה זקנה בקורינתוס שמכינה כאלה בידיים שלה ממש מדהים הוא מספר לי. אז נשים זקנות יודעות לעשות דבר או שניים אני אומרת לו בצחוק והוא שהבין בדיוק לכוונתי צחק צחוק גדול ונתן לי את התליון במתנה. מאותו רגע ועד סוף הנסיעה הוא סיפר לנו על סבתא שלו המופלאה ……וזה כבר לסיפור אחר
יסמין

חדשון סוף האביב תשפא

יום חמישי, 27 במאי, 2021

 

שלום לכולם/ן

חג שבועות מאחורינו, כרגע יש שביתת אש, ולפחות הטילים כבר לא מתעופפים.

שדות תבואה רבים עלו באש – אחד ממחיריה הכואבים של המלחמה.

ובכל זאת –  עונת הקציר בעיצומה.

שבועות הוא זמן "ביכורי קציר חיטים" כלומר – התחלת הקציר.

בהתאם, אני מציעה עוד סדנא לקליעת ברכות קציר משיבולי חיטה.

בסדנא הזו אני מספרת גם על מנהגי הקציר, הטקסים, ומקורו של המנהג לקלוע ברכות כאלו

הפרטים כאן 

 

 

 

 

חוץ מהשדות השרופים, אני חוששת שאת משקעי המלחמה הזו נרגיש עוד זמן רב.

הסדק, שקיים תמיד בין החברה היהודית לערבית בארץ נראה פתאום כמו תעלה עמוקה. 

אני חווה כאב רב בעניין הזה

ובוחרת לשתף כאן משהו אחד, שקשור לזה.

 

ביום רביעי שעבר, בזמן שבבאר שבע עוד היו אזעקות והתראות נסעתי ללמד בירוחם.

אני מנחה שם במסגרת "כולנא" קורס מלאכות מסורתיות מקומיות,

בו אני מכוונת את הסטודנטיות ללמוד ולתעד מלאכות מיד ראשונה,

כלומר – מנושאות המורשת של אותה מלאכה.

בנגב זה  כולל גם את  הציבור הבדואי.

זהו קורס מיוחד, תובעני, ולא פשוט ליישום. לילות רבים ללא שינה עברתי בגללו.

ועכשיו???

 

עוד לפני הארועים הסוערים קבענו עם שתי נשים בדואיות פגישות בדיוק ליום רביעי הזה –

שהיה האפשרות הראשונה אחרי הרמאדן ועיד אל פיטר.

ביום שלישי, ממש לפני שנסעתי, שמעתי מחברים בדרום סיפורים על התנפלות אלימה של בדואים צעירים

על מכוניות ובהן נוסעים/ות יהודים/ות בכביש ערד – באר שבע,

בתקשורת כמובן ששמעתי על ההתפרעויות שהיו בכניסה לחלק מהעיירות הבדואיות.

ואני קבעתי ביקור עם תלמידות אצל מישהי בתל שבע…

מה לעשות?

 

כמו שאני תופסת זאת, חלק מהותי בעבודה שלי קשור בהפגשת אוכלוסיות שונות,

וביצירת חיבור והבנה עוקפת מילים בין א/נשים

שכנראה לא היו נפגשים/ות אלמלא העניין המשותף במלאכה.

את הסיפוק העז ביותר הרגשתי בסדנאות שערכתי עם בעלות ובעלי מלאכה ערבים/ות,

כשקיימתי אותן בכפרים כמו טירה, שגב שלום, סוסיא, בית אומר  ומאהלים בבקעת הירדן.

למעשה, אלו הן הסדנאות הייחודיות ביותר וגם החשובות לי ביותר.

הן גם המורכבות ביותר לארגון, ובדרך כלל מציבות בפני כלמיני קשיים והתלבטויות.

השנה, למשל, בגלל הקורונה לא ארגנתי אף אחת כזאת… 

 

מבחינת התלמידות של כולנא – מיעוטן בחרו ללמוד מנשים בדואיות.

הלימוד עם בחיטה (שם האישה) מרחמה (שם המקום – הכפר הלא מוכר שממש ליד ירוחם)

התקיים כמתוכנן וללא קשיים בכיתה שלנו בירוחם נטולת האזעקות.

והנסיעה לתל שבע? והאחריות שלי כלפי התלמידות? 

פחדתי. אני מודה. 

צלצלתי לג'והרא בתל שבע ושאלתי אותה אם נראה לה שבטוח עבורינו להגיע אליה.

"לפני חצי שעה היתה כאן אזעקה" היא אמרה, "אבל יש לנו פה מרחב מוגן".

וההתפרעויות של הצעירים? שאלתי באופן ישיר. "עכשיו שקט", היא ענתה,

והוסיפה שאם נרגיש שיש צורך היא תבקש מהבן שלה ללוות אותנו.

התלבטתי, אבל החלטתי לא לוותר, ולנסוע עם התלמידה האחת שבחרה מראש ללמוד את המלאכה הזו.

האחרות פחדו, והבנתי.

 

המפגש היה מצויין! היה שקט ולא היו אזעקות בזמן שהייתנו שם.

ההגעה לביתה ובחזרה עברה ללא שום מתח

היא לימדה אותנו את הכנת השבאוויה – קמע בדואי מסורתי, שמשמש להגנה על היולדת ועל התינוק/ת.

תוך כדי הלימוד שאלנו שאלות על המשפחה שלה, ועל הנשים הבדואיות בעבר והיום.

היא סיפרה לנו על ילדותה בשטחים הפתוחים של הנגב, על מצוקת הדיור בעיירה,

ועל הסיבות בגללן עברה משפחתה לעיירה הזו, למרות חוסר רצונו של אביה.

ככה, שיחה סקרנית על הא ודא…

 

השבאוויה מורכבת תמיד משני חלקים.

בזו, חלק אחד עשתה ג'והרא, ואת השני עשתה מאיה. 

 

 

 

 

בסוף ההכנה, שני החלקים מחוברים על ידי חרוז אחד. הן עשו את זה ביחד – אחת מכאן ואחת מכאן.

צילמתי את ארבע הידיים שעשו במלאכה. ידי המורה הבדואית וידי התלמידה היהודיה.

להגיד שזה סמל לשיתוף פעולה יהיה אולי נדוש,

ובכל זאת שמחתי על הצילום הזה, בזמן הכל כך מתוח הזה.

שמחתי שנסענו. אני חושבת שג'והרא שמחה שהגענו.

ואני רוצה להגיד משהו אחר. פחות נדוש

.

 

 

בנכונות שלנו ללמוד משהו ששייך לתרבות ולמסורת של קבוצה אחרת, לא מוכרת

ואולי אפילו של אלו שמפחידים אותנו

אנחנו כבר מכירות/ים  בכך שיש לנו מה ללמוד מהם/ן. וזה הרבה.

כשאנחנו משלמים/ות להן/ם על הידע הזה, (כמובן שעשינו זאת) אנחנו מכירים/ות בחשיבות שלו,

ונותנים/ות תוקף למשהו מן התרבות שלהם/ן.

במקרה של המלאכות המסורתיות – אנחנו נותנות/ים חשיבות למשהו

שגם החברה ממנה המלאכות הללו באות, פעמים רבות כבר לא מעריכה.

למעטים/ות (מאד) שעדיין עוסקים/ות במלאכות הללו זה חשוב. וגם לי. 

 

אין לי אשליות. את השלום זה לא יביא.

אבל איזו עשייה להכרה באחר/ת ולקירוב לבבות נראה לי שכן יש כאן. 

 

חזרתי הביתה בשלום, דרך ואדי עארה נטול הרמזורים.

האומץ השתלם.

 

אני ממש מקווה שבהמשך, כשיירגעו פחדי הקורונה, וכשתירגע האוירה

אפשר יהיה לחזור  לסדנאות בעלי/ות המלאכה. 

כמובן שאעדכן.

 

 

ועד אז – סדנת הכובעים בגולן  –

יום ששי הראשון בחודש יולי, זו השנה ה- 14 ! 

 

 

ההרשמה פתוחה, הפרטים כאן

הקודמ/ת זוכה…

 

 

שיהיה לנו קיץ רגוע ושפוי

יונית

 

מה קרה לחדשונים מראש השנה העברי ועד כמעט פסח? או – למה לא שמעתם/ן ממני?

יום שני, 15 במרץ, 2021

 

 

אני מודה שאני מקבלת כמחמאה מיילים השואלים אותי – "מה קורה יונית, למה לא קיבלנו חדשון כל כך הרבה זמן?"

משמח אותי שיש כאלה המתגעגעים לחדשוני,

והנה ההסבר ללמה לא קיבלתם/ן אותם כבר חצי שנה.

 

ובכן, זה לא שאין לי מה לכתוב. בדרך כלל יש לי המון מה להגיד אבל… .

כתיבת חדשון כולל ההתמודדות עם העניינים הטכניים של העריכה היא עניין שלוקח לי בדרך כלל יומיים – שלושה ולפעמים אלו ימים רוויי תסכולים

אז אני צריכה סיבה טובה לעשות את זה, ולא אכחש שבדרך כלל הסיבה היא שיווקית.

אם יש סדנא חדשה שאני רוצה להזמין אליה, או משהו אחר שחשוב לי לפרסם – זו סיבה להתאמץ ולכתוב חדשון,

ואז כבר יש לי תירוץ לספר גם על דברים אחרים שמתרוצצים לי בראש.

 

אבל בימי קורונה, כשהעולם עוד פחות וודאי מבדרך כלל,

ממש קשה לארגן סדנאות.

לקבוע תאריך לעוד חודש, כדי להווכח שרגע לפני שניים נכנסו לבידוד, השלישית סתם חולה,

ואחת אחרת פוחדת להגיע כי לא כולם/ן מחוסנים/ות…. זה מרתיע אותי.

אם יש משהו שנוא עלי זה לארגן ואז לבטל…

זה כמו לסרוג ואז לפרום…

 

אם התגעגעתם/ן לקרוא על עניינים הקשורים במלאכות מסורתיות אתם/ן מוזמנים/ות לקרוא באתר שלי ב"שבו ואספר לכם".

במשך השנים הצטברו שם סיפורים רבים, וגם ב"מאמרים יש המון חומר קריאה מעניין.

הפוסט האחרון שהעליתי היה אחרי סדנת הסתיו לקליעה בזית ואלת המסטיק, והנה הקישור אליו: 

עשרים ואחת "קורטלות" בסתיו עשרים עשרים

 

למזלי עשיתי השנה משהו שאף פעם לא היה לי אומץ לעשות – התחייבתי. בגדול !

אני מדריכה ארבע תוכניות שנתיות מתמשכות, ובכל אחת מהן – קבוצה משובחת ביותר של נשים (רק נשים השנה…. גברים – אייכם?)

שגורמות לי עונג רב להדריך אותן.

 אם את/םן רוצים/ות להבין – אז כמה תמונות מסיירת הקליעה של השנה תוכלו לראות כאן 

 

באופן לא תמוה, ואולי אף משמח, דוקא תקופת הקורונה והסגרים היא תקופה טובה לעוסקות/ים במלאכות יד.

אני בטוחה שאלו מכם/ן שעוסקות/ים במלאכות כאלה מבינות/ים למה.

זה עיסוק שהוא תרופת הרגעה, שומר שפיות ולפעמים אף מביא מרפא עמוק.

בגלל שהרבה בילויים חברתיים "רגילים" לא מתאפשרים עכשיו, יש לא מעט זוגות וקבוצות קטנות

שמגיעים אלי לסדנאות פרטיות, ומגלים כמה זה טוב – לשקוע לזמן מה במלאכה, לתת לידיים לעבוד ולראש לנוח.

להיסחף על גלי היצירה, גם אם זו הפעם הראשונה.

היו לי כמה חוויות מרגשות כאלה, היו לי כמה חוויות מרגשות כאלה, של א/נשים שיצאו בתחושה שהם עברו חוויה מרפאת ממש.

אז אני נכנעת למצב, 

וגם אם זה לא מה שהתכוונתי, כי ממש רציתי להציע סדנת קוטיות חורפית,

וממש חשבתי על קורס ארבע העונות לצביעה טבעית

ובאמת תכננתי קורס של אריגה וסיפורים מרפאים –

אני מודה מאד על מה שיש, ושומרת את התכנונים לימים שאחרי הקורונה, כשאפשר יהיה לתכנן…

 

 

בחודשים האחרונים אני מקדישה לא מעט זמן ללימוד של שיטת ריפוי (נפשי הייתי אומרת), שלא קשור בהכרח למלאכות.

מי שמכיר/ה אותי מזמן יודע/ת שבעברי עסקתי בשיטות שונות של ריפוי הגוף והאדמה, ושזה  חלק חשוב ממי שאני… 

 

חוץ מזה, הייתי מעורבת בשחזור טכניקת הקליעה של ממצא ארכיאולוגי ייחודי ממש – סל שלם מהתקופה הניאוליתית שנמצא במערת מורבעת במדבר יהודה.

זהו הסל השלם הקדום ביותר בעולם, וזה ממצא מרגש ביותר! ד"ר נעמה סוקניק סיפרה לי על מציאתו מזמן,

אבל עד שהידיעה לא יצאה לעולם – היה עלי לשמור על כך בסוד. ולמעשה גם עכשיו המאמר המדעי שלה עדיין לא פורסם, ואנחנו עדיין לא מספרות ממש על נסיונות השחזור.

 

 

 

 

אני מבטיחה לכתוב יותר כאשר יותר לי… ובאופן סימבולי, אני נזכרת שבתקופה בה התקשיתי מאד עם כתיבת הספר שלי,

היתה זו אותה נעמה סוקניק שאמרה לי משהו שאמרו לה כשהיא כתבה את הדוקטורט שלה: "משהו צריך גם להשאיר לספר הבא"… 

 

אז מה עכשיו?
כן, זאת העונה של החלב, וכן, ממש מתחשק לי להציע את סדנאות החביצה בסוסיאסדנאות הגבינה בעמק הירדן, שהתחילו רק בשנה שעברה והיו מוצלחות מאד, 

וסדנת הסמנה באום אל חיר. שהתבטלה בשנה שעברה בגלל סגר פתאומי.  (הקישור לארוע הזה יוביל לפרסום משנה שעברה,

הכוונה לאותו הדבר בתאריך שונה כמובן) אבל אני עדיין חוששת מהארגון. אם אתם/ן קבוצה של 8 א/נשים ומעלה, אפשר ליצור איתי קשר, ואוכל לשאול.

מדובר על קהילות קטנות, שעד כה לא סבלו מקורונה, אבל יש להם די קשיים אחרים, כך שאני מרגישה שבכל מקרה צריך לשאול. 

 

 

מה שכן – הנשים באום אל חיר ממש מחפשות שוק למוצרי החלב שלהן.

אז אם תרצו להזמין לבן נאשף – ג'מיד – עפיג (כולם שמות לאותו מוצר) – המחיר הוא 75 ש"ח לקילו,

ואני מוכנה לרכז קנייה עבורן. אם מישהו/י רוצה זיבדה – אני מניחה שאוכל לקנות גם אותה אבל תצטרכו לקחת אותה ממני במהירות,

זה לא משהו שאפשר לשלוח בדואר… מי שלא יודע/ת על מה מדובר – במאמר הזה תמצאו את ההסבר : https://www.old-crafts.co.il/kY

 

ובכל התחומים האחרים, אותם אני מלמדת – אתם/ן ממש מוזמנים/ות לתאם איתי סדנאות פרטיות.

המחירים שלי סבירים, והיתרון הוא שאתם/ן מחליטים/ות מה ברצונכם/ן ללמוד. אפשרי לקבוצות קטנות, בודדים/ות וזוגות. 

 

 

בשנה שעברה ממש לפני שפרצה הקורונה, התחלנו להציע לזוגות  להגיע אלינו לבילוי של סופ"ש זוגי באריגת מחצלת.

זה הוכיח את עצמו באופן נפלא בפעמים הקודמות, ונראה שעכשיו, בעונה היפה הזאת אפשר לחזור לכך.
אז אם תרצו לקלוע לעצמכם/ן  מחצלת זוגית בעבודה משותפת – צלצלו אלי ותאמו. המחיר נשאר כמו המחיר הנסיוני – 750 שקל ליומיים לזוג,

כולל לינה אצלנו בתנאים פשוטים. 

 




 

 

אני מקווה שלקראת עונת הקציר והקיץ אוכל להציע סדנאות שונות, ומן הסתם אכתוב קצת יותר. 

בכך הסתיימו הסברי ללמה לא כתבתי כל כך הרבה זמן…

 

יש קבוצת ווטסאפ שקטה (ושותקת לגמרי כרגע)… שמן הסתם אפרסם גם בה, ואני ממליצה להצטרף אליה, אם אתם/ן בעלי ווטסאפ.

הקישור אליה: https://chat.whatsapp.com/JCRAOS7KD2J3t1kB5yG17Q

 

 

 

 

בריאות לכולם/ן!

יונית

 

 

עשרים ואחת "קורטלות" בסתיו עשרים עשרים

יום שלישי, 15 בדצמבר, 2020

 

נכתב ב-6 בדצמבר 2020, הבוקר שאחרי  הסדנא שהתקיימה אצלי לקליעת "קורטלה " – סל מסורתי מזית ואלת המסטיק. 

לפעמים ההתרגשות אצלי באה אחרי הארועים המרגשים עצמם. כלומר – קודם אני עושה, אחר כך מעכלת, ורק אחר כך מגיעה ההתרגשות. כך אני מרגישה אחרי שהסתיימה כאן הסדנא השנייה השנה לקליעת "קורטלה" בזית ובאלת המסטיק. אתמול במקלחת, כששטפתי מעלי את עמל היום, צצה במוחי המחשבה, שעשרים ואחת הקורטלות שנקלעו בסתיו הזה כחלק מהסדנאות שלי, ואולי גם הקורטלות הנוספות, שאינני יודעת עליהן אך נקלעו בעקבות הסדנאות הללו ו/או בעקבות הספר שלי, הוא כנראה מספר הקורטלות הגדול ביותר שנקלעו השנה בארץ מזית ואלת המסטיק. (מי שהמתמטיקה חשובה לה/ו – שלוש מתוכן אני קלעתי. אחת כהכנה לסדנא ושתיים במהלך הסדנאות, ובסדנאות היו שתים עשרה נשים כחלק מסיירת הקליעה שלי ושש נשים בסדנא של אתמול). הקליעה המסורתית בזית ובאלת המסטיק חדלה להתקיים בתחומי מדינת ישראל כמשהו עונתי שגרתי ונחוץ כבר לפני כמה וכמה שנים. פה ושם אולי אפשר למצוא מישהו שעדיין משתעשע לעיתים בקליעה כזו, אבל לא מישהו/י שעושה את זה באופן קבוע. בשנה שעברה פגשתי בירכא בגליל את  החאג' סעיד  –  גבר דרוזי שיש לו כרמי זיתים, וכיוון שפרש לגמלאות הוא מתעסק להנאתו גם בקליעה, בעיקר לנוי בביתו. יש לו כישרון אמנותי, והוא קולע סלים מגוונים ומיוחדים. הוא משתמש, כפי שהיה מקובל בגליל – באלת המסטיק – עם ובלי קליפה, ובחוטרי זיתים.  שמחתי מאד לפגוש אותו, אבל אני לא בטוחה אם אפשר לכנות אותו קולע מסורתי. 

 

 

 

באזור שכם, בכפר ג'מעין יש ארגון של נשים המשמרות את המלאכה של הקליעה בזית. הן עושות זאת כדי להרוויח כסף, ועד כמה שאני יודעת נשארו שם נשים מבוגרות בודדות שעדיין קולעות. הצלחתי לאתר כמה תמונות משם עבור הספר שלי, ( "קליעה מדור לדור"  – על מסורות הקליעה בארץ. הפרטים עליו נמצאים באתר כאן ) אבל גם בכתבה בה נמצאו התמונות (הזכויות לסוכנות פלסטין 24) סופר על כך שהקולעת העיקרית היא כבר קשישה ולא ברור כמה זמן עוד תמשיך במלאכה. 

 

 

 

אבו נאג'ח – מי שאני למדתי ממנו , שעליו אפשר לומר שהוא לא השתעשע בקליעה אלא שממש קלע לפרנסתו נפטר בתחילת השנה. הוא באמת היה מאחרוני הנפילים… וזהו. הצעירים לא המשיכו במלאכה ואני בספק גדול אם ימשיכו. את אבו נאג'ח הצלחתי לתעד ממש ברגע האחרון, כחלק מהמחקר שעשיתי עבור הספר, וכך יש אצלי צילומים וסרטונים המראים בפירוט את דרך העבודה שלו.

אני כותבת את זה, ומרגישה את כובד האחריות. נכון, זו אמנם רק אחריות לשימור של טכניקת עבודה מסויימת, שהיעלמותה היא אולי נטולת חשיבות למהלכה של ההיסטוריה, ובכל זאת – זוהי פיסת תרבות, שאינה נפרדת מההיסטוריה הזאת. בפרק על הקליעה בחוטרי עצים אני מביאה סיפור תלמודי, בו נזכר השם "קרטלה" כתיאור לסל תאנים. אלפיים שנות היסטוריה, לפחות, היו לסל הזה לפני שנעלם. בסדנא בה אני מלמדת את מה שלמדתי מאבו נאג'ח אני מקפידה להראות את הסרטונים המעטים שצילמנו, בהם אפשר לראות אותו עובד. כי לראות ידיים של מי שקלע מאות, אם לא אלפי סלים שכולם אותו הדבר, זה משהו אחר לגמרי מאשר ללמוד ממני יד שנייה. 

אז כן, מרגש אותי שעכשיו שמונה עשרה נשים ישראליות יהודיות הטריחו את עצמן לצאת לכרמי הזיתים ולצידי הדרכים לחפש ולקטוף חוטרים וענפים ולהתאמץ לקלוע בהם בטכניקה הפלסטינית, בדיוק כפי שנלמדה מאבו נאג'ח, או – כמעט בדיוק, כיוון שאבו נאג'ח השתמש באולר ככלי עבודתו היחיד. את המיומנות הזו לא הצלחתי ללמוד, ועל כן אינני יכולה ללמד. גם את אמנות הבחירה של החומר לא הצלחתי ללמוד, לצערי. אבו נאג'ח היה גר במקום שליהודים/ות ישראלים/ות לא פשוט להגיע אליו, ועל כן הסתפקתי אצלו בביקורים ספורים . בסיור לאיסוף החומר, כששאלתי אותו איך הוא יודע שחוטר א' הוא טוב ואילו חוטר ב' שגדל על ידו ונראה ממש כמוהו אינו טוב הוא ענה לי: "אני יודע. יש לי נסיון של ארבעים שנה". וזהו. את המשפט שלו "את – תשכחי מהמזמרה שלך" – לא הצלחתי ליישם.

 

 

איסוף חומר בכרמי הזיתים של יבנאל. צילום אילת מסילתי

 

נגזר עלינו לנסות, לטעות, להיתקל גם בחוטרים שנשברים, להתגבר על התסכול ולנסות ללמוד מהנסיון שלנו עצמנו. בבדיחות הדעת, כשישבנו לקלוע את אותו הסל לפני כחודשיים, כל נשות "סיירת הקליעה" של השנה, הכרזנו על התסכול במילים "שוב נשבר הזית!…  אז כן, היו לנו אתמול בסדנא גם לא מעט רגעי תסכול כאלה. בהם החומר נשבר. אנחנו כבר קצת אחרי העונה המיטבית לאיסוף זיתים ואלות המסטיק. אבל פגישתי הראשונה עם אבו נאג'ח התרחשה גם היא בחודש דצמבר.  לפעמים אפשר לקלוע גם לא בעונה המיטבית, למרות שזה כמובן קצת יותר קשה. (הסדנא אתמול היתה לכבוד יום הולדת לחיילת שימיה הפנויים מועטים). בסופו של דבר – המאמץ השתלם. כשאני מדריכה מורות לילדים/ות אני מדברת איתן כמעט תמיד על חשיבותו של התסכול. דברים לא תמיד מצליחים בפעם הראשונה. למעשה – לרוב לא. כל כך חשוב להפנים את זה. כשאני רואה תלמידות שקשה להן עם זה שהסל יוצא עקום או שחוטרים נשברים אני נוהגת לומר : "בסל העשירי זה יקרה קצת פחות". בעולם בו לחיצה על כפתור יכולה לחולל כל כך הרבה דברים ברגע אחד, ההצלחה לקשור ארבעה חוטרי זית זה לזה רק בנסיון החמישי או העשירי היא בעלת חשיבות עצומה לנפש שלנו. כך לפחות אני רואה את זה.

 

 

 

מפני שהסיפוק, הו, הסיפוק הזה בסוף יומיים של עבודה די מאומצת, כשהסל שלך מושלם וכבר אפשר לשאת בו דברים, ואת יודעת שהצלחת למרות הקושי, ולמרות שהיו רגעים בהם נשבר הזית והיית בטוחה שזה כבר לא יקרה –– זהו סיפוק ששווה כל כך הרבה!

ואצלי, זה הסיפוק לראות שהמטרה ששמתי לעצמי – להציל מסורות מלאכה מקומיות מתהום הנשייה אכן מוגשמת. שאפשר לגזור חתיכות קטנות של היסטוריה יומיומית מתוך ההיסטוריה הגדולה, ולנצור אותן.

עשרים ואחת  קורטלות חדשות נקלעו אצלי בסתיו זה מחוטרי זית וענפי אלת המסטיק, רימון, ושקד, ואני יודעת על עוד כמה שנקלעו בהדרכת הספר שלי. 

 

 

 

 

 

 

 

וזו התמונה מסיום הסדנא לפני כחודשיים. אז בעצם, אם אני סופרת – מדובר  על 23 קורטלות, כי בתמונה למעלה חסרה משתתפת, ובתמונה כאן תוכלו לראות ששתי משתתפות זריזות הספיקו להתחיל עוד שתיים…

 

 

אם אתם/ן יודעים/ות על עוד קולעים ו/או קולעות מסורתיים/ות  – בישראל או בשטחי הרשות הפלסטינית – אנא ספרו לי. תודה!

 

קליעת "קורטלה" – סל נשיאה מסורתי מזית ואלת מסטיק

יום ראשון, 8 בנובמבר, 2020

 

 

שישי – שבת 4-5 בדצמבר 2020

 

אצלי ביבנאל

 

מהשעה 9:30 ביום ששי ועד שנסיים אחר הצהריים בשבת. (הערכה – סביב 16 – 17)

 

 

יומיים מלאים, בהם נאסוף חזירי זיתים וענפי אלות המסטיק,

ונלמד לקלוע מהם את הסל המסורתי מדגם "קורטלה" 

כפי שלמדתי מהקולע הפלסטיני מוחמד אבו נאג'ח ז"ל.

בסדנא אספר גם על הדברים ששמעתי מאבו נאג'ח,

ונצפה בסרטונים שלו קולע, כדי לראות את הידיים של מי שעסק בזה כל חייו. 

בסיום הסדנא תצאו עם סל, ואני מקווה שעם הרבה כבוד לחומרים המקומיים שלנו ולדרך העבודה המסורתית בהם.

 

 

 

 

 

הסדנא מתאימה לבעלות ובעלי נסיון קודם כלשהו בקליעה בחומרים קשים (ענפים)

ויידרש גם איסוף מוקדם של חומר. 

 

 

 

 

 

הלינה בכרם הזיתים בחצר שלנו, באוהלים. מי שרוצה להתארגן על לינה מסודרת יותר – לבחירתו/ה. 

יש ביבנאל צימרים, ויש גם מתחם קמפינג.

אוכל – כל משתתפ/ת מביא/ה לעצמו/ה מזון לצהריים של היום הראשון,

יתר הארוחות – במשותף ממה שנביא לחלוק.

מחיר: 670 ש"ח ליומיים. 

הרשמה – yonitcrystal@gmail.com  04-6708184

מדיניות הרשמה וביטולים כאן: הרשמה ומדיניות ביטולים

הערה: למי שמצבו/ה הכלכלי מקשה בתשלום – אני פתוחה לקבלת תמורה באופן אחר מאשר כסף. 

דברו איתי על האפשרויות.