ארכיון מחברים

איך מכינים (מכינות) את גבינת הצאן המסורתית (ג'יבנה)

יום שלישי, 8 בפברואר, 2022

 

 

התנסות במטבח החוץ של אום סלימאן בצפון בקעת הירדן (חמאם אל מאלח)

 

סיור לימודי – הכנה של גבינה ערבית (חצי-קשה), מחלב צאן

וגם מוצרי חלב מסורתיים נוספים

 

 

קבוצות בנות 8 משתתפים/ות מבוגרים/ות לפחות יכולות לתאם איתי מועד

 

שעות: 8:45-13:30 

ההתחלה בזמן חשובה כדי לא לעכב את הכבשים לפני צאתן למרעה, וכדי שהחלב לא יתקרר.

לגבי שעת הסיום – כדאי להשאיר מעט גמישות…

 

 

 

 

חליבה מודרכת

 

בתוכנית:

התנסות בחליבה, צפייה בדיר והכרות עם גידול הצאן המסורתי וממשק החלב. לימוד הכנת גבינה ערבית, 

וצפייה בהכנת הזיבדה והשנינה (במחבצה חשמלית)

הכנת הגבינה מתבצעת במטבח, תוך כדי הכנת הפיתות והבישול, כך שאנחנו בעצם שותפים/ות ליום בחיי נשות המשפחה.

 

באחד הסיורים יצאנו לעזור בקטיף החוביזה לארוחת צהרים

 

ואז אכלנו את מה שקטפנו

 

בסופו של הביקור נאכל ארוחת צהריים בדואית טיפוסית, נטעם ממוצרי החלב, נשוחח, נלמד על עוד מוצרי חלב מסורתיים שכמעט ואינם נעשים עוד, נקבל מתכונים למאכלי גבינה ולכנאפה והוראות לפסטור.

בסיום ניתן יהיה לקנות ממוצרי החלב של המשפחה. 

 

 

 

 

 

 

המחיר: 200 ₪ למשתתפ\ת כולל ארוחת צהריים בדואית טיפוסית. 

ילדים/ות מגיל 5 עד גיל 14 בחצי המחיר.

 

·

קבוצות בנות 8-15 משתתפים\ות, יכולות לתאם איתי תאריך מסוף ינואר עד מאי. (משתנה מעט משנה לשנה)

 

 

הערות: המשפחה גרה בשטח באוהלים, ובתנאים פשוטים. הסיור יפגיש אותנו עם אורח החיים האותנטי של המשפחות בבקעת הירדן.

זהו לא ארוע תיירותי אלא ביקור בבית המשפחה.

נא לבוא בנעליים טובות, בבגדים נוחים, ועם רוח הרפתקנית, שכן זהו מפגש עם אורח חיים שרובנו כבר שכחנו…

כדאי להביא כלי כתיבה, כובע, בקבוק מים אישי, ואם בכוונתכם/ן לקנות מוצרי חלב וגבינה בסוף הסדנא, (מומלץ, כי לא תמצאו את זה בחנויות) כדאי להצטייד בכלים מתאימים.

 

 

ההרשמה כרוכה בתשלום מראש.

הנחיות לגבי נקודת המפגש והנחיות חשובות אחרות יישלחו במייל לנרשמים/ות.

 

 

 

 

אם יש צורך בבירורים נוספים בבקשה צרו איתי קשר

 

yonitcrystal@gmail.com  04-6708184 או 050-6962403 

 

 תמונה של כנאפה שהכינה משתתפת לאחר הסיור…

 

קצת תמונות מהסיורים הקודמים העליתי לכאן: https://www.facebook.com/pg/yonit.traditionalcrafts/photos/?tab=album&album_id=2883480471747197

 

והנה מה שכתבה משתתפת אחרת:

יונית שלום לך
התאפקתי מלהתקשר כבר ביום שישי ולהודות לך על הסדנא
באמת שאני לא זוכרת מתי חוויתי חוויה כל כך מרגשת ומלאה
וכמה שמחנו שלושתינו
הגר די ואני,צחקנו כל הדרך הביתה,נדמה לי שמתוך הרגשה כל כך טובה פשוט
הרגשת תוכן ,יצירה ,יופי ,קבוצה קטנה -מיוחדת להשתייך אליה לרגע
באמת שזה היה יום נדיר ומושלם מבחינתי ומבחינתינו ואנחנו רק צמאות לעוד !
אין דבר לתקן הכל היה מדויק ביותר ויפהפה.
אני מאד מאד מודה לך.
להית בקרוב
עינ בר

 

 

 

 

 

 

 

קורס קליעה בחומרי טבע

יום שישי, 4 בפברואר, 2022

 

8 מפגשים בני 3 שעות

 

ימי ראשון 17:00-20:00

 

החל מ 1 במאי 2022

 

יבנאל, אוהל הקליעה שלי

 

זהו קורס שמאפשר קליעת סלים שונים ומגוונים מחומרי טבע שסביבנו.

החומר העיקרי בו נקלע יהיה סנסני תמר, ומי שי/תרצה להוסיף חומרים – מוזמנ/ת !

הקליעה היא עולם אינסופי, וקורס זה  פותח את שעריו למי שמתנסה בפעם הראשונה, 

ומאפשר העמקה, גילוי ויצירה לאלו שממשיכים/ות.

 

 

 

ההדרכה תהיה פרטנית, ותותאם לכל אחד ואחת לפי הרמה שלה/ו.

לאלו שכבר יש להם/ן נסיון, הדגש יושם על עיצוב סלים שונים, ולימוד טכניקות חדשות.

הלימוד ייעשה בקבוצה קטנה, מספר המשתתפים/ות מוגבל

אבל אפשרויות הקליעה – לא מוגבלות!

 

 

מחיר:-  1300 ש"ח,  המחיר כולל את החומר והכלים לעבודה בשעות הקורס. 

הרשמה: יונית – yonitcrystal@gmail.com   050-6962403 

קליעה חופשית בפורים עדלאנדע בין סל ללא סל

יום חמישי, 27 בינואר, 2022

 

 

16 ו / או 17 במרץ 2022

 

 

אצלי ביבנאל הירוקה

 

 

הזדמנות להתנסות בקליעה מיוחדת ומשחררת – 

 

 

נקלע בחומרים מגוונים ובטכניקות שונות, בכוונה לצאת מהסל

ולקלוע משהו בעל אופי פיסולי וחופשי.

מתאים לכ-ו-ל-ם/ן! – חסרות וחסרי נסיון, וגם קולעות/ים ותיקות/ים

שרוצות/ים לפתוח את הראש למשהו אחר

 

 

אם תרצו – תקבלו ממני ידות תמר מיוחדות, שאני שומרת במיוחד לארועים כאלה

ותוכלו להתנסות בכמה טכניקות של קליעה.

 

קולעים/ות מתקדמים/ות יוכלו ליצור בקליעה פיסולית,

עם הצעות להתחלות שונות.

 

 

 

 

אני אהיה עם חומרי קליעה מגוונים  מ9:00 בבוקר ועד 17:00 אחה"צ.

אפשר להגיע  בכל שעה  עד 14:00.

 

כל אחד/ת ת/יקלע בהתאם לרצון ולנסיון, ללא מחוייבות לאחידות

אפשר יהיה לערבב חומרים, לערבב טכניקות, ולעשות דברים משוגעים  עד לא נדע…

 

 

 

 

מחיר: 330 שקל ליום, או לחלק מיום, כולל חומרים לקליעה, ויין  לשמחה.

 

 

מי שרוצה לקלוע סל מפוסל – עדיף להגיע ליומיים.

מחיר ליומיים: 630 ש"ח

 

במקרה הצורך אפשר להישאר לישון אצלנו בתנאים פשוטים , בתיאום מראש וללא תוספת מחיר

 

הרשמה: yonitcrystal@gmail.com  או  04-6708184   או 0506962403

 

(עדיף במייל)

 

 

מהכבשה לנעלי הבית. צמר – ניקוי, טוויה, שזירה סריגה

יום שני, 13 בדצמבר, 2021

 

 

שלשה מפגשים חורפיים ללימוד יסודות עיבוד הצמר.

 

מוזיאון עין דור

 

ימי רביעי 26 בינואר, 9, 23 בפברואר

 

שעות 17:00-20:00

 

במפגש הראשון נתחיל בצמר הגולמי, ונלמד איך לברור, לנקות, ולסרוק.

נדבר על חומרי טקסטיל שונים, הקשר שלהם לאיכות הסביבה, ומה מייחד את הצמר.

נתחיל לטוות בעזרת פלך, כשברקע, בחלל המוזיאון, התערוכה "מכושפות".

טוויה קושרה מאז ומעולם לקסם, לכישוף, ולמיתוס.

נשמע קצת סיפורים, ואולי נבין למה…

 

John-Strudwick-A-Golden-Thread-1885

 

 

 

במפגש השני נמשיך לטוות, נראה פלכים שונים, נשמע עוד סיפורים,

ונלמד לכפול ולשזור.

מי שת/ירצה תוכל להתנסות בפלכים שונים.  

 

 

 

 

במפגש השלישי נסרוג נעלי בית מהצמר שטווינו ושזרנו! 

 

נעלי בית שנסרגו מחוטים בטוויה עצמית

 

הערה חשובה: הקורס מיועד ללימוד המיומנויות השונות, אך הטוויה היא מלאכה שדורשת זמן.

מספר השעות המצומצם שלנו יחד 

לא יספיק כדי לטוות את כל החוטים הדרושים לסריגה.

משתתפ/ת שת/ירצה להכין את כל החוטים בעצמה/ו תקבל צמר גולמי ופלך להמשך עבודה בבית.

זו גם הסיבה שיש שבועיים בין מפגש למפגש. לעבודת בית מרגיעה …

ייתכן שגם את הסיום של סריגת נעל הבית השנייה תעשו בבית. 

 

 

 מי שלא ת/ירצה לטוות בבית ת/יוכל לקנות צמר  ממני,

או להביא חוטים באופן עצמאי.

 

לאחר אחד הקורסים היתה תלמידה שלא הפסיקה לסרוג נעלי בית כאלה כמתנות לכל מכריה.

 

 

מחיר: 550 ש"ח כולל ביקור בתערוכה ומסרגה.

הרשמה: עדי, מוזיאון עין דור  04-6770333 

adi@eindormuseum.co.il

 054-4233297

 

 

 

צמצום, פינוי, התפנות והזדמנות (שלכם/ן)

יום חמישי, 18 בנובמבר, 2021

 

 

כבר שנים רבות שאני גם וגם וגם וגם… "רב תחומית" קוראים לזה היום…

אפילו בשימור מלאכות – אני גם קולעת, גם טווה, גם אורגת, גם צובעת, עושה עוד כלמיני דברים, וגם מתעניינת במלאכות אחרות הראויות לשימור. חוץ מזה אני גם אגרנית. זה כמובן הולך יחד, ולא מפתיע בכלל.

וכך הבית שלי, חדר המלאכה, המחסנ/ים והחצר – עמוסים בציוד לגם ולגם ולגם, והכל יחד יוצר הרבה באלא..גם.

בדרך כלל אני מסתדרת עם זה. יש לי חיבה לריבוי דברים… שמעתי פעם הרצאה על הרקמה הפלסטינית, ואני זוכרת שכשהמרצה הזכירה את הפחד מחלל ריק ישר חשבתי: "אה, גם לי יש את זה". אני גם מאד קשורה לדברים שלי. גם לאלו שאספתי וגם לאלו שעשיתי. איכשהו זה מקנה לי תחושת בטחון להיות מוקפת בהם.

אבל כבר כמה חודשים שמשהו אחר מפעפע בי. צורך חזק לפנות ולהתפנות. משהו משתנה אצלי, ואני עדיין לא בדיוק יודעת מה זה ולאן זה יוביל.

אוהל הקליעה שלי, שמרשים את כל מי שנכנס/ת אליו בדיוק בשל הכמות העצומה של הסלים שבו, פתאום נראה לי כבר עמוס מדי. אין שם יותר מקום. על הקירות בבית אני תולה עבודה על גבי עבודה.

 

 

 

יש לי מחסן חומרים עם המוני המוני המוני דברים. לא סתם אלו שבאו לעזור לי לסדר אותו נהנו עד הגג… שנים רבות של איסוף ואגירה. חומרי טבע, חוטים, כפתורים. תכשיטים, דברים מיוחדים שעשיתי, בדים ובגדים שהדפסתי, סוודרים שסרגתי, ועוד דברים שאני בטח כבר לא זוכרת שנמצאים שם…

ובכן – זהו. הגיע הזמן לשחרר ולוותר.

אבל איך?

כנראה שביותר מדרך אחת.

אני מודה, בעתות מצוקה עולה בראשי הרעיון לעשות ערימה גדולה ולשרוף…

 אבל לא באמת הגעתי למצב כזה. יש אצלי סלים, שהוצגו בתערוכות וזכו בפרסים, סוודרים שנסרגו מצמר שטוויתי ידנית במשך המוני שעות, וצבעתי בצמחים שליקטתי – גם כן המוני שעות. ברור ש"לשחרר ולוותר" מניח  "למכור". פשוט – יש בי נכונות למכור גם את הדברים שלא עשיתי למכירה. החוטים המיוחדים, של כל הסוודרים שמן הסתם לא ייסרגו. חלקי תכשיטים שאספתי כדי לעשות מהם תכשיטים אחרים,(בעבר למדתי צורפות) אבל אני מבינה שאולי זה כבר לא יקרה. יש לי מזוודה מלאה בבגדים (יד 2) שהדפסתי עליהם הדפסים בוטאניים עם עלים ופרחים, שכמעט אף פעם לא נפתחת. הדברים פשוט נערמים אצלי, ואף פעם לא מוצגים לקהל. חבל.

ובכן – אני קוראת לגמד/ת המכירות להופיע!

א –  למי שיש רעיונות אני אשמח לשמוע. חשוב לי לציין שזה לא אמור להיות עכשיו פרוייקט חיי… ההיפך. אני רוצה להתעסק בזה כמה שפחות, ואי לכך אהיה מוכנה לעשות הרבה ויתורים.

למשל –נסיון נועז: אם יש כאן בקהל הקוראות/ים מישהו/י שרוצה לקחת על עצמו/ה את מכירת הדברים כולם – זה כל כך יקל עלי, שאשמח לשיתופי פעולה נדיבים.  אולי בדיוק מישהו/י  רוצה לפתוח חנות/גלריה וצריכ/ה המוני דברים? אז יש לי. המוני דברים שונים…

נסיון קצת פחות נועז:אני מכריזה בזאת על חנוכה הקרוב כמועד להתחלת הפנינג מכירות החיסול. אפשר להגיע אלי, ביבנאל משך חמשת ימי החנוכה מרביעי עד שני (כולל ששי ושבת) מתשע בבוקר עד ארבע  אחר הצהריים ללא צורך בתיאום.

המכירה תכלול סלים "רגילים" במחירים נמוכים מהרגיל, בגדים מודפסים במחיר ממש נמוך, סוודרים צעיפים ושאלים סרוגים מצמר טבעי, שהם לגמרי ייחודיים, יצירות אמנותיות קלועות וארוגות – לא בזול, אבל בפחות ממה שהיה כשהיו מוצגים בתערוכות, ואם יהיו כאלה שירצו לקחת כמה מהן, אז בהרבה פחות.
דברים נוספים – לפי התעניינות וביקוש. כאמור יש לי כלמיני דברים שאני אפילו לא יודעת להגדיר…

 

 

כמו כן, כדי שלא אשתעמם , וכדי לפתות אתכם/ן להגיע , אני מציעה במהלך היום סדנת "דרופ – אין" (כלומר ללא צורך בהרשמה מראש) לקליעת אהיל מעלעלי לולב, במחיר 100 ₪ בלבד. זה לוקח כשעה וחצי – שעתיים. חוץ מזה צפויות עוד הפתעות.

אני מקווה שמזג האויר יהיה טוב אלינו. שירד גשם בלילה, וביום יהיה בהיר. 

אז נתראה? 

כמובן שלארוע כזה אשמח שיגיעו כמה שיותר א/נשים, והכנתי פוסטר הזמנה, אשמח מאד אם תשתפו אותו.

 

 

 

 

ומה בעניין סדנאות וקורסים?

אני חושבת על המפגשים המוצלחים של סיירת הקליעה, אבל בפורמט שאיננו שנתי.

בינתיים אני לא מצליחה להביא את עצמי להתחייב לתוכנית שלמה ואני מקשיבה לזה, ופשוט מפרסמת רק מה שממש מתחשק לי.

אז הנה – סדנא לקליעת קוטיה. קופסה הקלועה מקש חיטה, מרופדת בבד, עם פתח נסתר.

היום כבר קשה למצוא כאלה, למרות שמדי פעם הן מתגלות בחנויות של עתיקות, או באוספים פרטיים, או בזכרונות משנות השמונים בסיני.

 

קוטיה מסיני, שנות ה-80

 

 

בחודשים האחרונים הגיעו אלי לא מעט א/נשים לסדנאות פרטיות. יחידים/ות, זוגות, משפחות וקבוצות קטנות. 

גיליתי שממש כיף לי לעבוד כך.

זה רגוע ומרגיע, ומרגיש לי שזה כל כך נחוץ עכשיו בעולם, הירגעות כזאת, בשקט וללא מאמץ.

אז בינתיים אני ממשיכה. אתם/ן ממש מוזמנים/ות! בסדנא פרטית אתם/ן יכולים לבקש ללמוד מה שמתאים לכם/ן. 

המגוון של מה שאני מציעה הוא גדול, ואפשר להתייעץ איתי ולהתאים את הסדנא בדיוק לצורך שלכם/ן. 

היה לי מרתק לראות זוגות של צעירים/ות שבחרו לבלות אצלי כמה שעות מהחופשה שלהם/ן, או משפחות שבאו לחגוג יום הולדת 

בפעילות יצירה משותפת. איזה יופי! (להם ולי) 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סדנת סוף שבוע לקליעת "קוטיה"

יום שלישי, 16 בנובמבר, 2021

 

7-8 בינואר

 

 

9:00-17:00 בכל יום.

 

 

באוהל הקליעה שלי ביבנאל

 

 

 

 

קוטיה מקושטת מאד ממרכז וידאד קאוואר בירדן

 

הקוטיה היא  קופסא  מקש חיטה, שבעבר נשים פלסטיניות היו קולעות לעצמן , ושמות בה את חפציהן הקטנים.

הפתח שלה נסתר, ולכן היא מתאימה גם להחבאה של חפצי ערך 

קש היה בכל מקום, והקוטיה היתה חפץ נפוץ גם אצל הפלאחיות וגם אצל הבדואיות.

למרות שאת החיטה קצרו בקיץ, הקליעה נעשתה לרוב דוקא בימות החורף הגשומים, בהם לא עבדו בחוץ. 

היום הקומביין קוצר ודש, וכבר קשה להשיג קש חיטה ארוך. 

קוטיות אפשר לראות כמעט רק בבתי מורשת, במוזיאונים או בחנויות לממכר עתיקות.

לימוד קליעתה של הקוטיה הוא

 שימור מלאכה מסורתית שלמיטב ידיעתי כבר לא קיימת בארץ!!

 

 

הקוטיות האחרונות שנעשו בישראל. (סדנא ב2020)

 

 

 

בסדנא נשתמש בקש ארוך שקצרתי ושמרתי. נכין אותו,(נקשש) נקלע ונתפור.

אם נספיק – "נשרשב" ונקשט

את הבד לתפירת הקוטיה תתבקשו להביא לפי בחירתכן/ם וטעמכן/ם.

(הסבר יינתן לנרשמים/ות)

 

מחיר: 750 ש"ח.

 

לינה: למי שמתאים, אפשר לישון בחצר שלנו באוהל, או בחממה בחצר, ללא תשלום נוסף. 

 

אוכל:  לאלו שיישארו בערב – נאכל יחד ממה שכולנו נביא לחלוק.

אפשר יהיה להשתמש בגז לחימום ובמקרר לשמירת האוכל.

 

 

 

מספר המשתתפים/ות מוגבל מאד !

 

הרשמה: יונית  yonitcrystal@gmail.com

 

     טל: 04-6787158   פל:050-6962403

 

הערה: בבקשה לקרוא את סדרי ההרשמה כאן

להתראות!

דיבס, מלבן ושדה – סיור לימודי וטעים להכנת מוצרים מסורתיים מענבים

יום חמישי, 23 בספטמבר, 2021

 

 

סיורים לשנת 2021

 

שבתות 9,16 באוקטובר

 

 

9:30 – 14:30 בערך (ואחר כך עוד זמן לקנות מוצרים)

 

הסיור מתקיים בבית פרטי בבית אומר – עיירה בהר חברון המפורסמת בכרמיה.

 

נבקר בכרם הביתי הקטן של אבו חמדן, ונלמד להכיר את זני הענבים המסורתיים הגדלים בו.

 

נשתתף בהכנת הדיבס  – דבש הענבים, והמלבן – ממתק מסורתי (ללא סוכר) הנעשה מענבים – מזון בריא ומחמם לחורף.

 

 נלמד גם איך אום חמדן מכינה שדה – מרקחת מסורתית המשמשת תרופה לחיזוק.

 

(טעימה להפליא ומלאה בכל טוב)

 

 

IMG_9345.JPGdahus

 

 

במהלך הביקור נאכל ארוחת בוקר,  ונדגום את שלל המטעמים – 

 

תוצרת התארגנות הנשים בכפר, שאום חמדן עומדת בראשה. 

 

 

 

חביסה - שלב ביניים טעים בהכנת המלבן.

חביסה – שלב ביניים טעים בהכנת המלבן.

 

מיני מרקחות - חבושים, עוזררים, תפוחים, דיבס, שדה, ענבייה - ארוחת הבוקר בסדנא

מיני מרקחות – חבושים, עוזררים, תפוחים, דיבס, שדה, ענבייה – ארוחת הבוקר בסדנא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זמן משוער כ-5 שעות, (נא אפשרו גמישות ביחס לשעת הסיום)

ניפגש בצומת גוש עציון בשעה 9:00 ומשם ניסע יחד במעט מכוניות, כדי שאפשר יהיה לחנות ליד הבית.

בסוף הסיור אפשר יהיה לקנות מוצרים שונים, ומנסיון העבר – עדיף לקנות לכל השנה כי באביב  בדרך כלל כבר לא נשאר. 

 

מחיר: 230 ש"ח למבוגר/ת, 40 ש"ח לילד/ה מגיל 6 ועד 16. 

 

הערה: בית אומר היא עיירה פלסטינית, שהביקור בה חוקי לאזרחי ישראל אך אינו מומלץ ע"י צה"ל.

אנחנו מוזמנים בחום על ידי המשפחה, שגרה ממש על הכביש הראשי ירושלים – באר שבע, ואיננו מסיירים בתוך הכפר עצמו.

הסיור, ככל הפעילויות של "שימור מלאכות מסורתיות" נועד לעודד את המשך הייצור המסורתי הביתי.

 

 

לקריאה נוספת: על הכנת המלבן: https://www.old-crafts.co.il/Gt

על הכנת השדה :עוד על ענבים בהר חברון, ועל ייצור השדה – מרקחת החיזוק המסורתית. 

 

 

צילומים מסיורים קודמים: https://www.facebook.com/pg/yonit.traditionalcrafts/photos/?tab=album&album_id=1897515663677021

 

 

הרשמה: yonitcrystal@gmail.com (הכי טוב)!

 טלפון   050-6962403 (אפשר להשאיר הודעות קוליות או הודעות ווטסאפ) 

 

ההרשמה כוללת תשלום מראש או הסכמה בכתב למדיניות הביטולים

בבקשה קראו את מדיניות הביטולים, בעיקר מה שנוגע לסדנאות עם בעלי/ות מלאכה. 

 

הסיור יתקיים אם יהיו 10 מבוגרים/ות מינימום, ומיועד לקבוצה של עד 16. 

 

 

בין מקסיקו ליוון – קליעת שני קמעות קציר

יום ראשון, 19 בספטמבר, 2021

 

 

סדנא לקליעת שני קמעות קציר

 

 

 ממסורות רחוקות וקרובות

 

 

 

יום ששי 1 באוקטובר

 

9:00-12:00  יבנאל

 

 

 

נתנסה בקליעת שני דגמים של  מקלעות חיטה ששימשו מימים קדומים

 

כברכה לשפע יבול, שלום בית ומתנות אהבה. 

 

העבודה תהיה בזני חיטה מיוחדים ויפים במיוחד.

 

 

 

 

 

 

 

דגמים אלה הם מורכבים יותר מאשר הדגמים שאני מלמדת בסדנא הבסיסית

 

והסדנא מיועדת בעיקר לכאלה שיש להם/ן נסיון קודם כלשהו בקליעה בשיבולים

 

(אם אין לכם/ן נסיון אבל בכל זאת אתם/ן ממש רוצים/ות לבוא – דברו איתי קודם בבקשה)

 

 

 

 

 

מספר המקומות מוגבל! 

 

מחיר: 180 ש"ח (מחיר בהנחה קטנה מהמחיר הרגיל)

 

 

 

הרשמה: יונית   050-6962403 

 

 

yonitcrystal@gmail.com 

 

 

ההרשמה מותנית בתשלום מראש או בהסכמה למדיניות הביטולים 

סיפור (לא שלי) על זקנות וקמע קציר יווני

יום שלישי, 1 ביוני, 2021

 

את המייל הזה קיבלתי כבר די מזמן, (למעשה לפני יותר מעשר שנים) 

אבל לא קיבלתי רשות מפורשת לפרסמו באתר.

פתאום מצאתי אותו, והחלטתי לפרסמו עכשיו ללא השם המלא של מי שכתבה לי.

אז הנה: 

 

הי יונית הנה משהוא שמצאתי ביוון וגם סיפור המציאה. חשבתי שיעניין אותך

רציתי לשתף אותכם בדבר יפה שמצאתי בטיול ליוון, וגם לסיפור שמתלווה למציאה.
ראשון באוגוסט אתם חגגתם את חגיגת השפע בארץ ואני ביוון נוסעת באוטובוס מקדימה ליד הנהג . פתאום אני רואה באוטובוס תליון עשוי משבולים בצורה של ספירלה יפיפיה וממנה יוצאות שלוש שיבולים. כולי התלהבות ביקשתי מיאיר שיצלם ובפנותי לנהג אני שומעת אותו מקטר על מכונית שמפריעה לו בדרך. הנהג מפליג בדיבור וצחוק על כך שזו בטח אישה נוהגת ואם לא אישה אז איזה זקן, ומפליג בתיאורים והצגות על הזקנים המעצבנים שנעמדים באמצע הכביש והנשים המבוהלות שנוהגות. חיכתי בסבלנות שיגמור להתמרמר על מי נתן לה רשיון וכאלה עם הבחור שישב בסמוך לו, ואז שאלתי אותו לגבי התליון היפיפה שתלוי לו באוטובוס. אהה זה הוא אומר בחיוך קניתי את זה מאישה זקנה בקורינתוס שמכינה כאלה בידיים שלה ממש מדהים הוא מספר לי. אז נשים זקנות יודעות לעשות דבר או שניים אני אומרת לו בצחוק והוא שהבין בדיוק לכוונתי צחק צחוק גדול ונתן לי את התליון במתנה. מאותו רגע ועד סוף הנסיעה הוא סיפר לנו על סבתא שלו המופלאה ……וזה כבר לסיפור אחר
יסמין

חדשון סוף האביב תשפא

יום חמישי, 27 במאי, 2021

 

שלום לכולם/ן

חג שבועות מאחורינו, כרגע יש שביתת אש, ולפחות הטילים כבר לא מתעופפים.

שדות תבואה רבים עלו באש – אחד ממחיריה הכואבים של המלחמה.

ובכל זאת –  עונת הקציר בעיצומה.

שבועות הוא זמן "ביכורי קציר חיטים" כלומר – התחלת הקציר.

בהתאם, אני מציעה עוד סדנא לקליעת ברכות קציר משיבולי חיטה.

בסדנא הזו אני מספרת גם על מנהגי הקציר, הטקסים, ומקורו של המנהג לקלוע ברכות כאלו

הפרטים כאן 

 

 

 

 

חוץ מהשדות השרופים, אני חוששת שאת משקעי המלחמה הזו נרגיש עוד זמן רב.

הסדק, שקיים תמיד בין החברה היהודית לערבית בארץ נראה פתאום כמו תעלה עמוקה. 

אני חווה כאב רב בעניין הזה

ובוחרת לשתף כאן משהו אחד, שקשור לזה.

 

ביום רביעי שעבר, בזמן שבבאר שבע עוד היו אזעקות והתראות נסעתי ללמד בירוחם.

אני מנחה שם במסגרת "כולנא" קורס מלאכות מסורתיות מקומיות,

בו אני מכוונת את הסטודנטיות ללמוד ולתעד מלאכות מיד ראשונה,

כלומר – מנושאות המורשת של אותה מלאכה.

בנגב זה  כולל גם את  הציבור הבדואי.

זהו קורס מיוחד, תובעני, ולא פשוט ליישום. לילות רבים ללא שינה עברתי בגללו.

ועכשיו???

 

עוד לפני הארועים הסוערים קבענו עם שתי נשים בדואיות פגישות בדיוק ליום רביעי הזה –

שהיה האפשרות הראשונה אחרי הרמאדן ועיד אל פיטר.

ביום שלישי, ממש לפני שנסעתי, שמעתי מחברים בדרום סיפורים על התנפלות אלימה של בדואים צעירים

על מכוניות ובהן נוסעים/ות יהודים/ות בכביש ערד – באר שבע,

בתקשורת כמובן ששמעתי על ההתפרעויות שהיו בכניסה לחלק מהעיירות הבדואיות.

ואני קבעתי ביקור עם תלמידות אצל מישהי בתל שבע…

מה לעשות?

 

כמו שאני תופסת זאת, חלק מהותי בעבודה שלי קשור בהפגשת אוכלוסיות שונות,

וביצירת חיבור והבנה עוקפת מילים בין א/נשים

שכנראה לא היו נפגשים/ות אלמלא העניין המשותף במלאכה.

את הסיפוק העז ביותר הרגשתי בסדנאות שערכתי עם בעלות ובעלי מלאכה ערבים/ות,

כשקיימתי אותן בכפרים כמו טירה, שגב שלום, סוסיא, בית אומר  ומאהלים בבקעת הירדן.

למעשה, אלו הן הסדנאות הייחודיות ביותר וגם החשובות לי ביותר.

הן גם המורכבות ביותר לארגון, ובדרך כלל מציבות בפני כלמיני קשיים והתלבטויות.

השנה, למשל, בגלל הקורונה לא ארגנתי אף אחת כזאת… 

 

מבחינת התלמידות של כולנא – מיעוטן בחרו ללמוד מנשים בדואיות.

הלימוד עם בחיטה (שם האישה) מרחמה (שם המקום – הכפר הלא מוכר שממש ליד ירוחם)

התקיים כמתוכנן וללא קשיים בכיתה שלנו בירוחם נטולת האזעקות.

והנסיעה לתל שבע? והאחריות שלי כלפי התלמידות? 

פחדתי. אני מודה. 

צלצלתי לג'והרא בתל שבע ושאלתי אותה אם נראה לה שבטוח עבורינו להגיע אליה.

"לפני חצי שעה היתה כאן אזעקה" היא אמרה, "אבל יש לנו פה מרחב מוגן".

וההתפרעויות של הצעירים? שאלתי באופן ישיר. "עכשיו שקט", היא ענתה,

והוסיפה שאם נרגיש שיש צורך היא תבקש מהבן שלה ללוות אותנו.

התלבטתי, אבל החלטתי לא לוותר, ולנסוע עם התלמידה האחת שבחרה מראש ללמוד את המלאכה הזו.

האחרות פחדו, והבנתי.

 

המפגש היה מצויין! היה שקט ולא היו אזעקות בזמן שהייתנו שם.

ההגעה לביתה ובחזרה עברה ללא שום מתח

היא לימדה אותנו את הכנת השבאוויה – קמע בדואי מסורתי, שמשמש להגנה על היולדת ועל התינוק/ת.

תוך כדי הלימוד שאלנו שאלות על המשפחה שלה, ועל הנשים הבדואיות בעבר והיום.

היא סיפרה לנו על ילדותה בשטחים הפתוחים של הנגב, על מצוקת הדיור בעיירה,

ועל הסיבות בגללן עברה משפחתה לעיירה הזו, למרות חוסר רצונו של אביה.

ככה, שיחה סקרנית על הא ודא…

 

השבאוויה מורכבת תמיד משני חלקים.

בזו, חלק אחד עשתה ג'והרא, ואת השני עשתה מאיה. 

 

 

 

 

בסוף ההכנה, שני החלקים מחוברים על ידי חרוז אחד. הן עשו את זה ביחד – אחת מכאן ואחת מכאן.

צילמתי את ארבע הידיים שעשו במלאכה. ידי המורה הבדואית וידי התלמידה היהודיה.

להגיד שזה סמל לשיתוף פעולה יהיה אולי נדוש,

ובכל זאת שמחתי על הצילום הזה, בזמן הכל כך מתוח הזה.

שמחתי שנסענו. אני חושבת שג'והרא שמחה שהגענו.

ואני רוצה להגיד משהו אחר. פחות נדוש

.

 

 

בנכונות שלנו ללמוד משהו ששייך לתרבות ולמסורת של קבוצה אחרת, לא מוכרת

ואולי אפילו של אלו שמפחידים אותנו

אנחנו כבר מכירות/ים  בכך שיש לנו מה ללמוד מהם/ן. וזה הרבה.

כשאנחנו משלמים/ות להן/ם על הידע הזה, (כמובן שעשינו זאת) אנחנו מכירים/ות בחשיבות שלו,

ונותנים/ות תוקף למשהו מן התרבות שלהם/ן.

במקרה של המלאכות המסורתיות – אנחנו נותנות/ים חשיבות למשהו

שגם החברה ממנה המלאכות הללו באות, פעמים רבות כבר לא מעריכה.

למעטים/ות (מאד) שעדיין עוסקים/ות במלאכות הללו זה חשוב. וגם לי. 

 

אין לי אשליות. את השלום זה לא יביא.

אבל איזו עשייה להכרה באחר/ת ולקירוב לבבות נראה לי שכן יש כאן. 

 

חזרתי הביתה בשלום, דרך ואדי עארה נטול הרמזורים.

האומץ השתלם.

 

אני ממש מקווה שבהמשך, כשיירגעו פחדי הקורונה, וכשתירגע האוירה

אפשר יהיה לחזור  לסדנאות בעלי/ות המלאכה. 

כמובן שאעדכן.

 

 

ועד אז – סדנת הכובעים בגולן  –

יום ששי הראשון בחודש יולי, זו השנה ה- 14 ! 

 

 

ההרשמה פתוחה, הפרטים כאן

הקודמ/ת זוכה…

 

 

שיהיה לנו קיץ רגוע ושפוי

יונית