ארכיון מחברים

שנה לצאת ספרי – קליעה מדור לדור. מחשבות, סיכום זמני והנחות רכישה עד שבועות תש"פ

שבת, 9 במאי, 2020

 

 

שנה!

 

 

 

או למעשה, שנה וקצת, תלוי איך בדיוק נקבעת יום הולדת של ספר.

 חגיגת הוצאתו לאור היתה במימונה של תשע"ט, והתאריך הלועזי היה אז 29 באפריל.

 

 

מתוך חגיגת ה"קילעונא". צילום מירי סגן כהן

 

 

 

אני מאחרת מעט, שכן לא קל לי לסכם.

הוצאת הספר הביאה לסיומן שלוש עשרה שנים ארוכות של איסוף חומר, פגישות עם קולעים וקולעות,

שכללו גם כמה נסיעות הרפתקניות במיוחד (עליהן סיפרתי בחשאיות – מה בארועי ההשקות)

לימוד מדוקדק של שיטות הקליעה השונות, וכתיבה המתארת בדקדקנות רבה את מה שלמדתי.

עד כאן – הריון מוצלח, שכן נהניתי מכל רגע, ואפילו מרגעי הכתיבה – מחיקה – תיקון – שכתוב – חזרה 

ביניהן היו כמה שנים קשות של עריכה, בדיקות ותיקונים, הוספות, משבר נטישה ושינוי, אבדן דרך, ולבסוף –  שנתיים אחרונות קשות מאד מאוד של עבודה מול המו"ל, 

במהלכן הקרבתי את כל היקר לי כמעט, ובעיקר את שלוות הנפש שלי, על מזבח הוצאתו לאור של הספר.

לא אפרט על כך, אבל  כשהספר יצא, תגובתו הראשונה של בני היתה: "עכשיו אני רוצה לשרוף אותו"…

זה מההיבט האישי.

 

מההיבט הציבורי, הספר שחרר לעולם המון המון מידע, שבאמת לא היה ידוע עד אז, לא לאנשי ונשות ידיעת הארץ,

וגם לא למרבית הקולעים והקולעות. וגם לא לערבים/ות, שהסלים שלהם/ן מתוארים.

 סלים ומחצלות היו בעבר כל כך יומיומיים ופשוטים, שחוקרים/ות לא נטו לתת עליהם את הדעת

או לחשוב עליהם/ן יותר מדי. מה שעניין אותם/ן היה יותר – מה שבתוכם, בבחינת "אל תסתכל בקנקן"…

ואילו אני מתעניינת בסלים ובמחצלות גם כחוקרת תרבות, וגם כקולעת, כך שאני רוצה לדעת בדיוק את הטכניקה כדי לעשות בעצמי,

ולא רק את הטכניקה, אלא גם את העונה הנכונה לאיסוף החומר, והטיפול בחומר,

וגם את כל ההיבטים התרבותיים, כמו השמות של הסלים, והשימוש המסורתי שלהם,

אולי היו שירים מיוחדים שקשורים בהם, או מנהגים מיוחדים –

אחרי כל אלו התחקיתי.

 

ברור לי שהמלאכה לא נשלמה לגמרי. שלא הצלחתי להגיע ממש לכל פינה, ולהפוך כל אבן ואבן.

תמיד יש עוד מה לחקור ומה לגלות

אבל מה שכן כתבתי, וזה מה שנתן לי את הכוחות להמשיך גם בימים היותר מאתגרים, (והיו לא מעטים כאלה)

הוא באמת שימור של מלאכות מסורתיות שנעלמות.

אני יודעת שהגעתי למידע הזה ממש ברגע האחרון, לפני שכבר לא היה לנו את מי לשאול.

אני יודעת שגם בשטחי הרשות הפלסטינית מספר הקולעים בחוטרי זית ובאלת המסטיק שיודעים את המלאכה על בוריה ניתן להיספר על אצבעות הידיים.

מספר הקולעות בקש חיטה הולך ומצטמצם עם כל זקנה שמתה. 

 

עכשיו, כשהדברים כתובים בספר בצורה שמתעדת גם את מה שלמדתי מהידיים של אותם/ן זקנים וזקנות

הידע הזה יוכל להישמר ולעבור הלאה גם כאשר הידיים שלי עצמי כבר לא תוכלנה לעבוד.

 

אם הגעתם/ן עד כאן אבל בעצם בכלל לא שמעתם/ן על הספר,

אז כאן https://www.old-crafts.co.il/1fH   תוכלו לקרוא על מה הספר עצמו ואף לראות את התוכן שלו

 

 

ואכן, מאז יצא הספר, אני רואה התעוררות רבה בקרב הקולעים והקולעות בארץ להשתמש בחוטרי זית, באלות המסטיק

ובשאר עצים ים-תיכוניים גם לקליעה, ולא רק לקישוט.

א/נשים שקנו את הספר שלחו לי צילומים של סלים שקלעו על פיו, אפילו כאלה מעבקנה, שאני עצמי לא העזתי… 

 

הנה דוגמא: 

 

 

 אני רואה יותר ויותר קולעים/ות שמשתמשים/ות בסוף ובגומא לקליעה, ושמרחיבים/ות את התעניינותם/ן גם לקליעת מחצלות.

אני מקווה שהספר מעורר גם יותר מודעות למקור של מה שאנחנו קולעות/ים,

ולמסורות הקליעה שהיו בארץ לפני שהרצל אוסטר התחיל לקלוע ולהפיץ את הקליעה בסנסני תמר. 

(שאין לי חלילה שום דבר נגדה, להיפך,  רק שהיה לי ממש חשוב שלא תיתפס בתודעה כקליעה המקומית המסורתית של הארץ).

אז כן, עברה שנה, אני מבינה שגם לי וגם לספר יש עוד לאן ללכת,

הייתי מאד רוצה שיתורגם לאנגלית ולערבית, למשל

וגם – כן, יש לי סיבה לחגוג קצת.

 

אז 

לרגל מלאת שנה לצאת הספר, אני מציעה אותו מעכשיו (9 במאי 2020 ועד לחג השבועות – 30 במאי 2020)

במחיר 150 ש"ח כולל משלוח בדואר רשום. 

(במקום 180 ש"ח ללא משלוח)

 

לקנייה כתבו לי בבקשה מייל ל yonitcrystal@gmail.com 

 

עם כתובת משלוח מדוייקת, כולל מיקוד, ובדואר המליצו לי גם לכתוב מספר טלפון על המעטפה

אז אם תרצו להוסיף גם את מספר הטלפון – מומלץ

 

אשלח לכם/ן את פרטי החשבון להעברה או את המספר להעברה בביט.

 

 

למי שרוצה לשלם בכרטיס אשראי אפשר מכאן.

 

שימו לב – התשלום הוא דרך פייפאל אבל אין צורך בחשבון פייפאל.

 

המשיכו עם פייפאל ולמטה תהיה אפשרות לתשלום בכרטיס אשראי רגיל. (ייתכן שאי אפשר בכרטיס דיירקט).

 

אם החשבון שלכם/ן שקלי – לחיצה על "לרכישה עכשיו"  (הכפתור הצהוב) תאפשר תשלום בשקלים. 

 

 

 

בהנאה – יונית

 

 

 

 

 

 

 

 

חדשון של ימי הקורונה. יוצאת מבועת המלאכות, ולא ל "און ליין". חדשון אביב די משמח אך עם סוף מעציב

יום שישי, 3 באפריל, 2020

 

 

שלום לכולם/ן 

 

 

מקווה שכולכם/ן בריאים/ות, ואם יורשה לי – אז אפילו נהנים/ות מהחופשה הכפוייה, ומצליחים/ות להוציא ממנה את המיטב. 

מיד אספר לכם/ן למה אני נהנית, וגם למה לא צייצתי מאז פרוץ הקורונה. את החדשות העצובות (מאד) אשמור לסוף.

 

אני שמחה כי שנייה טרום הקורונה התבשרתי על כך ש…

 

אני עתידה להשתתף בשתי תערוכות אמנות. 

האחת – של המוזיאון הנייד "זומו", שיגיע לגליל התחתון,

והשנייה – הוזמנתי להציג תערוכת יחיד/ה בגלריה בגן שמואל.

שתי התערוכות הללו מצטרפות לתערוכה ענקית בה אני משתתפת כבר,

ועכשיו אפילו כבר מותר לגלות – שהיא הביאנלה לאומנות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

אולי קוראי וקוראותי הנאמנים/ות זוכרים/ות, שלפני כמה חודשים סיפרתי בפירוט על התהליך שעברתי

בקליעה של סל-עמוד חדש עבור תערוכה שלא גיליתי אז מה היא.

(למי שרוצה לקרוא עכשיו, זה מסוכות, אבל עדיין מעניין, ונמצא כאן: https://www.old-crafts.co.il/2019/10/5007/

אז מדובר בתערוכה ענקית – 300 עבודות שונות המפוזרות בכל רחבי המוזיאון.

היא היתה אמורה להיפתח לפני שבוע,

וכמובן שהפתיחה נדחתה ליום שאחרי הקורונה. אבל האוצרים/ות שלחו לנו כמה תמונות,

ואני משתפת אתכם/ן בינתיים במה ששלחו לי כניחומים על כך שהפתיחה נדחתה.

 

 

 

זו העבודה שלי, כשהיא מוצבת. לא ראיתי, ואני אפילו לא יודעת באיזה אולם היא נמצאת. 

 

 

 

כשהתערוכה תיפתח לציבור, אני מבטיחה ליידע אתכם/ן, מדובר כנראה במשהו מוצלח מאד. 

אבל עניין הביאנלה בעצם היה רק במאמר מוסגר, כי את העמודים הבאתי למוזיאון כבר בינואר,

ואילו על התערוכות בהן אני אמורה להשתתף, אשר מתוכננות לקיץ הקרוב,

נודע לי  ממש לפני שהתחילה בהלת הקורונה.

אז כבר מלפני הסגר התיישבתי לי באוהל הקליעה בחצר השמשית עם המון מוזה, 

ו… קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי. באטרף.

וכשהגיע הסגר פשוט המשכתי לקלוע ולארוג לטוות ולצבוע.

וזה, קוראים/ות יקרים/ות – פשוט משהו נפלא לעשות.

כפי שאמרה תלמידה בקורס רוב מלאכות: "זו התמסרות לתהליך היצירה.

כשהגוף יודע, והידיים יודעות, וזה לא הראש שמכתיב הכל זה מביא אותי למקום כל כך משמח".

ואכן התמסרתי באופן מלא. עבדתי ימים מלאים, מזג האויר המושלם אפשר לי לעשות זאת בחוץ רוב הזמן

ונהניתי כל כך!

יש לי במחסנים חומרי יצירה לכמה שנים, לדעתי, וכרגע החצר גם מלאה בירק שרבע ממנו בערך אכיל,

ועוד שמינית משמשת אותי לצביעה…

במזווה שלנו יש בינתיים שק קמח ושק אורז, כך שאני מרגישה בסדר.

גם בסגר אני מרגישה כמובן. התלמידות הקבועות הפסיקו להגיע,

וכל הסדנאות והסיורים והתכנונים התבטלו, שזה מצער, וכמובן גם משפיע על הפרנסה –

לא רק שלי אלא גם של פאוזיה ושל המשפחה בבקעת הירדן,

ושל שתי המשפחות בדרום הר חברון שהתכוונתי לעבוד איתן באביב הזה. 

אבל בהתחשב במצב הכללי – יש לי מזל גדול. כי אין כמו יצירה ידנית.

אני חושבת שכל מי שיש לה/לו מלאכה שהיא/הוא אוהב/ת ואשר מעסיקה את הידיים

ומאפשרת לראש לנוח – יש לו/ה מזל.

בזמנים מתוחים הטוויה מצילה אותי. יותר מכל מלאכה אחרת, היא מכניסה אותי לקצב הנכון.

לא סתם במופע שלי "אחרונת הטוות" אני אומרת שגלגל הטוויה הוא ידידה הטוב של האישה.

למי שאוהבת את זה זה באמת כך!

בקורס "רוב מלאכות" שהתחיל באמצע פברואר התחלנו עם טוויה,

ומעיין – אחת המשתתפות – "נתפסה"ממש מההתחלה.

בשיעור האחרון לפני שהומלץ להימנע מהתאספויות היא החליטה לשכור ממני גלגל טוויה,

ולפני כמה ימים ביקשה לקבל עוד צמר,

כי … מה היא תעשה ללא הטוויה? גם היא השתמשה במילים"זה ממש מציל אותי בימים אלו". 

אז כן, אם עדיין אתם/ן לא עושות/ים את זה – אני ממליצה לחזור לאיזו מלאכה שאתם/ן אוהבים/ות.

אפילו הבן שלי (17) מגלגל עבורי חוטים ואומר שזו תעסוקה נחמדה…

 

 

 

 

כאן החוטים כבר מגולגלים לכדורים במשקל אחיד, ומוכנים למכירה. הפתקיות מגלות באיזה צמח נצבע הצמר.

למעוניינות/ים – בעת הקורונה (ובעצם גם בימים כתיקונם, ללא קורונה) אני עושה בשמחה משלוחים.

אם תכתבו לי מייל או אפילו ווטסאפ אשלח לכן/ם תמונה עדכנית של הצבעים שיש, ותוכלו לבחור ממנה. מנסיון – זה עובד .

 

 


 

 

ועכשיו…הפוגה קצרה לצפייה בסרטון 

 

אז הבנתם/ן שהדרך שלי להתמודד עם משבר הקורונה היתה לצלול אל מעמקי היצירה.
הטוויה מרגיעה אותי, האריגה מגרה את היצירתיות שלי,
הקליעה מאתגרת אותי כל הזמן עם טכניקות חדשות ורעיונות מופרעים,
והצביעה הטבעית משמחת אותי עד אין קץ.

 

 

בתמונה – מצבעי העונה. צמר צבוע בלוף מצוי, בחרציות,
בתערובת של פרחי מצליבים שונים וקליפות בצל,
בחמציצים ובשורשי פואה
למי שרוצה – מאמר על צביעה טבעית תוכלו למצוא כאן: https://www.old-crafts.co.il/um

הנה , עניתי לשאלה שלעתים רבות אני נשאלת: "איזו מלאכה את הכי אוהבת?".

אני גם סורגת ומלבדת, ולפעמים יש עוד מלאכות,
אבל בחודש האחרון כאמור ללא הפסקה אני טווה צובעת אורגת וקולעת.
וכיוון שהבנתי שכרגע אין לי מה להתעסק בשיווק של הסדנאות והקורסים –
כי מי יודע/ת מתי תסתיים המגיפה או יסתיים הסגר –
נטשתי את המחשב במידה רבה. כן, פייסבוק פה ושם, ומדי פעם ניצלתי את ההזדמנות לשמוע הרצאות מעניינות
או להשתתף במפגשי זום שהיו לי חשובים,
אבל יחסית לטרום-קורונה – זמן המסך שלי הצטמצם מאד,
ולכן גם לא מצאתי את המוטיבציה לכתוב חדשון.
עם זאת – המדיה הגיעה אלי…
צוות "כלכליסט" מצא לנכון לבוא ולצלם אצלי לפני שבועיים,
ולפרסם כתבה +סרטון ממש בימים אלו.
אז למי שלא ראה/תה – הנה הסרטון. צאו להפסקה קצרה,
רק אל תשכחו לחזור להמשך החדשון לאחר הצפייה כי עוד לא גמרתי את מה שיש לי לספר…
כדי לצפות עליכם/ן להקיש על התמונה, וזה אמור להוביל אתכם/ן ליו-טיוב…
אשמח כמובן לשיתופים של הסרטון, ובכל מקרה אשמח לתגובות, אפשר במייל yonitcrystal@gmail.com

חזרתם/ן? 

 

 

 

כי עכשיו אכתוב ש… אני לא עוברת ללמד מלאכות מסורתיות  "און ליין"

למרות שכל ענקי/ות השיווק מפרסמים/ות השכם והערב שזה הדבר הנכון לעשות.

אולי זה נכון אבל… אני לא רוצה! אני מחכה בסבלנות עד שהמגיפה תחלוף,

ומקווה שאחריה יהיה לכולם/ן רצון עז להירגע בסדנת מחצלות בג'סר א זרקא,

או ללמוד לקלוע, לטוות ולארוג – באופן ישיר, ולא בהדרכה מרחוק.

כי חלק לא מבוטל מלימוד המלאכות והתרגול שלהן הוא החברותא,

והריפוי העמוק שהמלאכה יוצרת כשהיא מהדהדת את עצמה מול א/נשים אחרים/ות.

 

 

 

 

 

קצת לפני פורים סיימתי להנחות סדנת אריגה בקורס "אלמנטים מרפאים בחינוך",

אותו העברתי ביחד עם אפרת אנגרס לצוות של מורים/ות.

 אני הנחיתי אריגה, ואפרת הנחתה סיפור סיפורים. מבחינתי זה היה קיצור של הקורס "אריגה וסיפורי חיים"

אבל למרות הקיצור התוצאות היו מרגשות במיוחד, ובמשובים שקיבלנו היה חיזוק ענקי.

אני מביאה כאן לדוגמא את דבריה של אחת המשתתפות, כי זה כל כך תואם את מה שאני מרגישה.

שאין כמו שהות ביחד, עם עבודה ביד. לא רק העבודה נעשית נעימה יותר, משהו בקשר האנושי מתחזק.

" העבודה הריתמית של הטוויה מאוד הרגיעה אותי ואפשרה לי זמן מחשבה והתבוננות על הביוגרפיה שלי.

הוקסמתי גם מהתהליך שעברו חבריי לקבוצה. היה מעניין לראות איך כל אחד לקח את התרגיל למקום אישי אחר.

ההוראה היתה זהה אך כל אחד השתמש בצבע אחר,

בסוגים שונים של צמר הנבדלים בעובי, ברכות ובסוג, בצמר סינטטי או טבעי,

או לחילופין השתמש באותו סוג של צמר או צבע אחר, אך נתן לו  אינטרפרטציה משלו. 

החברותא היתה מאוד נעימה,  ישבנו במעגל, יונית סיפרה סיפור והעבירה לנו ידע ומשם כל אחד ארג את הסיפור שלו.

ספק אם היינו מגיעים לרמת אינטימיות כזו ולסיפורים נפלאים כל כך

ללא העבודה האומנותית עם הנול. העבודה פתחה עבורנו ערוץ תקשורת חדש. "

 

אז כן, אמנם אני ממש נהנית עכשיו ליצור עם עצמי, אבל אני גם ממש מחכה לכם/ן לעבודה ולימוד משותף כשהסגר ייגמר.

כרגע אני לא מפרסמת סדנאות כי אין לדעת מתי זה יקרה. התאריך של סדנת המחצלות בג'סר בינתיים נשאר 1-2 במאי,

ואני מקווה מאד שאכן היא תוכל להתקיים במועד הזה.

 

ובכל זאת…

 

 לא אני יזמתי, אבל אני כן משתתפת ביוזמה של צוות "אבני דרך" לחודש מלאכות אינטרנטי.

בשבוע שעבר בעצם היינו אמורים/ות להיות בהתכנסות השנתית של המלאכות הקדומות "אבני דרך"

ובחול המועד פסח היתה מתוכננת להתקיים התכנסות ההעמקה "שבע אבנים". 

כיוון שהכל נדחה לסתיו, (רשמו לפניכם/ן – שבע אבנים בחול המועד סוכות)!

הגעגוע גרם למפגשים אינטרנטיים לעת עתה. 
הקישורים למפגשי הזום מתעדכנים באתר של "אבני דרך" ובדף הפייסבוק "אבני דרך". 
יש הרצאות, הדגמות, ואפילו סדנאות.

 

הנה התוכנייה, תצטרכו להקיש על התמונה ולפתוח בצד בגדול כדי לראותה ברור

 

 

ביום שני ה-6 באפריל אעביר הרצאה שכותרתה "דברים שבטוח לא ידעתם/ן על סלים ומחצלות"

(טוב, אם קראתם/ן את הספר שלי מכריכה לכריכה אולי כבר תדעו כמה דברים, ובכל זאת אנסה לחדש לכם/ן משהו)

 

 

 

 

 

הנה הקישור למפגש: כחמש דקות לפני 20:00 פשוט תקישו על הקישור ותיכנסו.

https://us02web.zoom.us/j/901663140?pwd=SG9udjZLTWJNYnh5dXYrSGZiTjIwQT09

Meeting ID: 901 663 140
Password: 008495

אשים אותו גם בדף הפייסבוק שלי – שימור מלאכות מסורתיות.

אם עדיין לא עשיתם/ן זאת – אתם/ן מוזמנים/ות לעשות לו "לייק", ואם תרצו גם לכתוב המלצה זה ממש יעזור לי.

רק לאחרונה נודע לי על החשיבות של זה… 

הדף הזה מיועד אך ורק לעניינים של מלאכות מסורתיות, ואני משתפת בו דברים מרחבי העולם –

לא רק מכאן. 


אז הנה הקישור לדף, ממש אודה על כתיבת המלצות.

 

https://www.facebook.com/yonit.traditionalcrafts/

 

והנה הגענו לסוף, וגם לחדשות העצובות

 

ממש לפני שבוע, בשבת בבוקר, נפטרה פאיזה אבו עמרה,

שהיתה מורתי הדגולה לאריגה בדואית, והרבה הרבה מעבר לזה. 
כשפרסמתי את הסדנאות איתה כתבתי שהיא הבדואית הזקנה הכי מגניבה בנגב, ולמרות שאני לא מכירה את כל הבדואיות הזקנות בנגב,

אני חושבת שיהיה קשה למצוא מישהי כמו פאיזה.
מי שזכתה/זכה להיות בסדנאות איתה יודע/ת על מה אני מדברת, נכון?

היה בה שילוב נדיר של חכמה בדואית שורשית, חוש הומור, גמישות, פשטות, אומץ וחן רב. חן רב מאד.
מכל מורותי, היא היתה הכי הכי.
אהבתי אותה מאד מאד מאד, והידיעה על מותה קשה לי מכמה וכמה סיבות.
בינתיים אסתפק בזה, ובכמה תמונות.
לאחר הקורונה, אני חושבת שאקדיש סדנא לזיכרה. 

 

 

 

 

המשפט "זקן מת – ספרייה נשרפת" נעשה מוחשי ביותר עם מותה של פאיזה. כל כך הרבה ידע היה לה! ידע שלא הספקנו לתעד ולרשום באופן מסודר. הו, כמה כואב. 

מאחלת לכולנו בריאות, וחג חירות בו תהיה לנו אפשרות להשקיע בחקר המשמעות של חופש פנימי.
יונית

 

סדנא לאריגת מחצלות בנול "קאלב" בג'סר א זרקא

יום שני, 27 בינואר, 2020

 

 

ששי ושבת 1-2 במאי 2020

 

עם עדילי בכפר הדייגים, באחד החופים היפים והציוריים בארץ.

 

נתחיל בבוקר יום ששי ונסייםבשבת אחה"צ, עם גזירת השתי והסרת המחצלות מהנולים.

 

 

 

 

בעבר, אחד ממקורות הפרנסה העיקריים של תושבי/ות ג'סר א זרקא 

ששכנו בביצות כבארה ובסביבתן

היה אריגת מחצלות  וקליעת סלים מצמחי המים שבאזור.

לכן נראה לי כל כך נכון לקיים סדנא לאריגת מחצלות 

דוקא שם.

עדילי, שהיא בת ג'סר, ואני מזמינות אתכם/ן לארוג איתנו את מה שכינתה אחת הזקנות בכפר

באוזני עדילי – "הזהב של ג'סר".

מחצלת ארוגה מסוף מצוי.

 

 

 

 

עדילי מדגימה את הקמת הנול. צילום: לירון שוע

 

 

 

בסדנא תלמדו איך להקים את הנול, איך למתוח את השתי, ואיך לארוג מחצלת בעזרת "קאלב" .

בסיור שנערוך בקרבת מקום נכיר את צמח הסוף, בו נעבוד, ונלמד איך לקטוף אותו ואיך להכין אותו לאריגה. 

המחצלות שתארגו הן מחצלות שימושיות ויפהפיות, אשר יכולות לשמש כמצע לשינה ולישיבה.

 

 

 

 

הסדנא מתאימה ליחידים/ות, לזוגות, ולמשפחות. 

יש עבודה לכולם/ן…

 

 

da 395

 

 

 האוכל:  יוכן במקום, וגם זה חלק חשוב בפיתוח כלכלה מקומית ותמיכה בנשות הכפר.

 

הלינה: –  על החוף  בשקי שינה או באוהלים (שלכם/ן) ללא תשלום נוסף 

מי שת/ירצה לישון במיטה מסודרת – בכפר יש אכסניה – ג'וחא גסטהאוס – שתשמח לארח אתכם/ן בתשלום לא גבוה.

מספר הטלפון של נעמה באכסניה: 052 6146265

 

המחיר: למי שנרשמ/ת עד לתאריך 7 באפריל: 750 ש"ח. 

 לזוג העובד על מחצלת אחת – 1200 ש"ח.

לילדים/ות בגילאי: 10-16 – 350 ש"ח.

מתחת לגיל 10 – 150 ש"ח .

לאחר תאריך זה המחיר עולה:  850 ש"ח ליחיד/ה,  1400 ש"ח לזוג.

 

 

הסדנא מוגבלת ל-10 מחצלות.

כל הקודמ/ת להירשם זוכה

 תמונות מהסדנא בפסח תשע"ט תוכלו לראות כאן 

 

להרשמה:  https://www.old-crafts.co.il/15C

להתראות,

יונית

 

חדשון חורף תשף – דרושים/ות כלמיני…יחידים/ות וזוגות, הרפתקנים/ות, בעלי/ות ידיים רעבות וראש פתוח

יום שישי, 3 בינואר, 2020

 

מה זאת אומרת דרושים/ות כלמיני?

זה אומר כל מיני דברים. 
ממש כלמיני.
1 – שכדי להגיע לסדנא הקרובה לקליעת "קוטיה" דרוש ראש פתוח, כי אני משערת שרובכם/ן הגדול לא יודע/ת בכלל מה זה. אז קוטיה זו קופסא קלועה מקש חיטה, המוחזקת באמצעות בדים צבעוניים. בעבר היא היתה נפוצה מאד בבתים הערביים בארץ. שמעתי על כלמיני שימושים שהיו לה. לאחסון פולי קפה, לאחסון כלי תפירה וחפצים אישיים של הנשים (זה היה כנראה השימוש הנפוץ), וגם – להחביא בה את המסמכים החשובים של הבית. זהו מוצר שממש נעלם מהנוף! אפשר למצוא אותו בבתי מורשת ערביים, במוזיאונים, בחנויות לממכר עתיקות. אני מציעה לכם/ן לבוא וללמוד לקלוע אחת כזו במו ידיכם/ן, וכך לשמר את הידע! (זו סדנא של שני מפגשים, הראשון בהם הוא ביום ששי ה-10 בינואר)
 

 

 

 

2 – זה אומר שאני מחפשת… כלמיני… נסיינים/ות לדברים חדשים
למשל… זוגות.

מאז שלמדתי לארוג את המחצלת הזאת מבני הזוג אם פריד ודיב אבו פריד, שארגו מאות מחצלות ביחד, חשבתי על הרעיון לעשות סדנא לזוגות. כדי למתוח את השתי צריך שני א/נשים, בשביל לארוג מחצלת רחבה צריך שיתוף פעולה, ובסוף יוצאים עם מחצלת שאפשר לישון עליה ביחד… מושלם, לא? דרך אריגת המחצלת אפשר לחקור את הזוגיות גם בלי מילים, ובכלל – נראה לי שסדנאות זוגיות בהן לא חופרים יותר מדי
אלא פשוט יוצרים יחד יכולות לחולל פלאות. (אני מקווה שברור שאני מאמינה ביצירה משותפת גם ליצירת שלום, נכון?
אז אנחנו מחפשים/ות זוגות שירצו לבוא אלינו לפיילוט של יומיים, ולארוג מחצלת. המתכונת תהיה כשל סדנא פרטית, אבל במחיר מוזל מאד (750 ש"ח לזוג ליומיים כולל אוכל ולינה אצלנו בתנאים פשוטים). המחצלת תישאר אצלכם, אבל את החוויות והתובנות והמחשבות נבקש מכם לחלוק איתנו. 
רוצים/ות? צלצלו 04-6708184 והציעו את עצמכם/ן.ההצעה פתוחה לזוגות מכל מין,
בתנאי של חיי זוגיות משותפים בבית אחד. 
סדנא "רגילה" (לבודדים/ות ולזוגות) לאריגת מחצלות בנול הזה
תתקיים בג'סר א זרקא ב 1-2 במאי.
חוף הדייגים עם עדילי.
הפרטים כאן
קבוצות /משפחות/כמה זוגות שרוצים/ות לארגן סדנא כזו בתאריך אחר מוזמנים/ות לפנות אלי:yonitcrystal@gmail.com
050-6962403
 
למחפשי/ות היופי והקליעה המסורתית
מגש (תס) טבקה, קלוע מקש חיטה

 

ב-24-25 בינואר – סדנא בטירה,
אצל ח'אולה אבו אל היג'א
ליפוף בקש חיטה, צביעת הקש בצבע מיוחד
ויצירת דוגמאות צבעוניות.
 אין דברים כאלה!!! (כלומר יש, אבל נדיר)….

המחיר עולה ב-10 בינואר ! עדיף להירשם עכשיו!

 

 

 

 

 

וההרפתקנות? 

 

זה למי שרוצה לבוא איתי להתנסות בתפירת מזרון ו/או שמיכה ממולאים בצמר כבשים,  אצל משפחה בדואית שעוד לא ממש עבדתי איתה בדרום הר חברון. 
 מדובר בסדנת "פילוט" שתוצע במחיר מוזל לשלושה – ארבעה משתתפים/ות, כאשר התנאים עדיין לא ברורים לגמרי. כלומר – צריך גמישות, פתיחות, והרפתקנות…
דברו איתי. 04-6708184, או 050-6962403
yonitcrystal@gmail.com

 
 מוצר משובח לישון עליו או מתחתיו מובטח! 
(התמונה היא של תוצרי סדנא דומה שנערכה בעבר בנגב)

 

 

 

 

 

והידיים הרעבות? 

זה נכון כמעט לכל סדנא שאני מציעה
אבל בימי ראשון, החל מה-16 בפברואר  אני מציעה מפגשים מיוחדים,

כדי ללמוד –  הכל! 

אני מביאה איתי מגוון עצום של חומרים וטכניקות, רעיונות, וידע שאספתי במשך כשלושים שנה.

אני אלמד

אבל למעשה אני מחפשת קבוצה שתהיה לא רק של תלמידים/ות אלא גם של שותפים/ות לדרך.

א/נשים שלא רק רוצים/ות ללמוד אלא גם להשפיע, ולנווט את הדרך של הקבוצה ביחד,

ולהגיע למקומות שאולי לא חשבנו עליהם כל אחת/ד לחוד. 

 

אלו יהיו מפגשים להשבעת ידיים רעבות וראש פתוח. 
נלמד המון טכניקות בכלמיני חומרים מהטבע. 
נזרום ביחד, לפי העונות, התשוקות, היצירתיות והסקרנות שלנו.
נקלע, נטווה, נשזור, נלבד, נסרוג, נארוג, נעבוד באדמה, נחבר את העצים והאבנים, נחפש ונמצא. 
ידע קודם במלאכות מסויימות עשוי להיות יתרון, אך הוא לגמרי לא הכרחי. 
הרצון ליצור ולעשות. לגעת ולחקור, ללמוד מהקדמונים/יות וגם להמציא בעצמנו –
אלו הדברים שינחו אותנו. 

 

הפרטים כאן https://www.old-crafts.co.il/1ml

 

 

לקראת סופו של החדשון – ההרשמה לכינוסי המלאכות הקדומות אבני דרך ושבע אבנים פתוחה!

בכל אחת מההתכנסויות הללו יש הזדמנות ללמוד מלאכות באוירה מיוחדת, תומכת, ורחבה.
בעיני זה מרגש לראות כל כך הרבה א/נשים ביחד, מקדישים כמעט שבוע שלם להתעסקות במלאכות שמבחינה מעשית אפשר לכנותן "לא רלוונטיות לעולם הטכנולוגי בו אנו חיים"
ומבחינות אחרות – הן הדבר הכי רלוונטי לחיים באשר הם!
אם לא ניסיתם/ן – אני ממליצה מאד!

בשבע אבנים אנצל את חמשת הימים הארוכים כדי ללמד את הקליעה האתיופית בעלי תמר.
הזמן הארוך יאפשר לכל משתתפ/ת לסיים תיק/ סל/ תרמיל.  אשמח לראותכם/ן!
ההרשמה מכאן: https://www.avneiderech.com/

מאחלת לנו חורף גשום ומבורך

יונית

סדנא לקליעה פלסטינית מסורתית בקש חיטה

יום שישי, 29 בנובמבר, 2019

 

סופ"ש של קש 
קליעה בליפוף קש חיטה
24-25 בינואר, טירה (בשרון) 
שעות  – 17:00 – 10:00 בכל יום. 
עם ח'אולה אבו אל היג'א ויונית קריסטל
 
"טבקה" – מגש קש מעוטר

 

 

הקליעה בקש חיטה היתה אחת המלאכות שהיו נפוצות ואופייניות לנשים הפלסטיניות.

 

פלחיות, בדואיות, דרוזיות – כולן ישבו בימות החורף, כשהעבודה בשדה מועטה,

 

ו…ליפפו…

 

היום המלאכה הזו הולכת ונעלמת מנוף הארץ,  וזוהי בהחלט הזדמנות נדירה  ללמוד אותה!

 

בסופ"ש הזה, נצלול אל המלאכה באופן מעשי:

 

נלמד לקשש, ללפף, וגם לצבוע את הקש ולתכנן ולקלוע דוגמאות צבעוניות!

 

נשתמש בקש מזני חיטה מקומיים (שהיום כבר לא מגדלים) המתאימים במיוחד לצורך זה.

 

 

 

                                                                                                                                                                                                                                                

ח'אולה מדגימה את התחלת הקליעה
ח'אולה מדגימה את התחלת הקליעה
המורות: ח'אולה אבו אל היג'א ילידת כפר ת'לת בשומרון. קולעת ומורה מוכשרת, גרה היום  בטירה.  

יונית קריסטל – משמרת מלאכות מסורתיות, כתבה את הספר "קליעה מדור לדור", השופך אור על מסורות הקליעה של הארץ.

 חאולה תלמד אותנו  את רזי המלאכה כפי שלמדה מאמה ומנשות הכפר שלה. 
היא דוברת ערבית, בסדנא תהיה עזרה בעברית

 

 

בסדנת הקליעה

 

 

הסדנא תיערך בבית של ח'אולה, כולל אפשרות לינה בתנאים פשוטים.

 

נלפף נצבע ונלפף שוב כל אחת ואחד לפי הדוגמא שי/תבחר.

 

 

 

 

 

תוצאות מרשימות בסדנא של שנת 2018

 

 

 

 

מחיר:  – 720 ש"ח כולל חומר למשלמים/ות עד ה- 10 בינואר

780 ש"ח אחרי כן

 

אוכל: בארוחות נחלוק ממה שכל אחת/ד תביא, אלא אם נחליט כקבוצה לבקש אוכל מוכן (בתשלום) משכנה או מבת משפחה.

 

הלינה בבית של ח'אולה ללא תשלום נוסף.

 

להרשמה :  בבקשה כתבו לי מייל ל-yonitcrystal@gmail.com

או צלצלו 04-6708184 או 050 6962403

 

 

 

מדיניות ההרשמה כאן: https://www.old-crafts.co.il/15C

 

לעידוד הרשמה מוקדמת אני מציעה את הספר "קליעה מדור לדור" בהנחה של 40 ש"ח לחמש הנרשמות/ים הראשונים/ות !

 

 

חדשון כמעט חורף תשף – לראות רחוק

יום שני, 25 בנובמבר, 2019

 

נתחיל ברגע על מה שהיה

בשבוע שעבר השתתפתי ביוזמה נהדרת בפרדס חנה: דרך הנדיב – שלושה ימים שכולם אירועים בהתנדבות, ללא תשלום כלל. היו מאות ( !) ארועים שונים. אני העברתי הרצאה על מסורות הקליעה בארץ, כשהכותרת שנתתי לה היתה: דברים שבטוח לא ידעתם/ן על סלים ומחצלות. לפני ההרצאה חששתי שאולי אני קצת יומרנית מדי, אבל כבר בעשר הדקות הראשונות כל הנוכחים והנוכחות בחדר (היו בערך 30-40 אני חושבת) אמרו שהם/ן לא ידעו את מה שסיפרתי….
דרך סיפור הקליעה, אני מספרת גם על שימור מלאכות מסורתיות בכלל, ומעלה שאלות כמו מהי מלאכה מסורתית ומהי מלאכה מקומית.
אם זה מעניין אתכם/ן, אשמח מאד אם תציעו את ההרצאה הזו לרכזי/ות התרבות ביישוביכם/ן. אשמח להגיע. הפרטים על ההרצאה הזו כאן. 

 

ועל מה שיהיה עם מבט לרחוק…

אוהווו כמה רעיונות יש לי, של דברים שאני רוצה לעשות, וסדנאות שאני רוצה להציע, כמה מקומות שאני רוצה להיות בהם… אבל… צריך לבחור, וזה לא תמיד קל….בחודש הקרוב אני עסוקה בתכנון פרוייקט מאתגר מאד,  כנגד רוב הסיכויים. כלומר – הסיכויים שלי להתקבל אליו נמוכים מאד, ולעומת זאת ההתכוננות אליו דורשת ממני הרבה. תחזיקו לי אצבעות…תודה. למעשה גם תכנון ופרסום סדנאות זה משהו שלוקח המון המון אנרגיה, ולכן החלטתי שפרט לסדנא המשותפת שלנו בערבה  (פרטים בהמשך) אתחיל עם פרסום ומחשבות לטווח הארוך, ואת חודש דצמבר אקדיש לכתיבת הפרוייקט הנ"ל. כיוון שחשוב לי לציין את יציאת הספר שלי לאור בדרכים שונות, אני מתכננת קורס מקיף, שיכלול גם את מסורות הקליעה של הארץ, וגם את הלא-מסורות… כלומר – משהו שיעסוק בישן ובחדש גם יחד. את הקורס עצמו אני חושבת להתחיל באביב, ואני עדיין מתלבטת לגבי המתכונת. נראה לי שזה יהיה כמו סיירות הקליעה, בסופי שבוע, אבל ממש אשמח לקבל תשובות גם מכם/ן – אלו שעשויות/ים להתעניין בקורס כזה.  (שומרי/ות שבת – ראו הערה בסוף). התוכנית עוד לא תפורה לגמרי. היא תורכב מקליעה מסורתית בחומרים מקומיים – זית ואלת המסטיק, עלעלי תמר, קש חיטה, גומא וסוף, וגם בסנסנים של תמר, שהם חומר שאינו מסורתי לקליעה כאן, ובחומרים שנמצא ונאסוף בעיר ובכפר… הלימוד יכלול כמובן גם את איסוף החומר והכנתו.  אני מקווה שבחדשון הבא אפרסם כבר את התכנית, ועד אז – כאמור אשמח לשמוע הצעות, בקשות, ואם אתם/ן מתעניינות/ים – צרו איתי כבר קשר. ככל שאדע מוקדם יותר מי הנרשמים/ות, אוכל לתפור את התוכנית באופן מדוייק יותר עבורכם/ן.

 

מה שבטוח, זה שלפני התחלת הקורס ארצה לארגן סופ"ש אחד לפחות, שיהיה מפגש הכנה ומבוא, בו אלמד קליעה בסיסית בסנסני תמר.זה מתוכנן ל-14-15 בפברואר. מי שמתעניין/ת – רשמו כבר את התאריך

 

שומרי/ות שבת – סליחה, אבל נסיונותי לארגן משהו של יומיים רצופים בימות חול לא צלחו. אם תתארגן קבוצה של שומרי/ות שבת  –  אשמח ממש להעביר לכם/ן את אותו הקורס בימי חול! 

 

וכמו שפעם בימות החורף התכנסו סביב האש לעסוק בקליעת קש, אף אני מציעה לנו להתכנס סביב מוקד חם, לשתי סדנאות של קליעה בקש חיטה, שתיהן של מלאכות ההולכות ונעלמות

קליעת קוטיה – מיכל מקש חיטה
שני מפגשים בימי שישי. הפרטים כאן: https://www.old-crafts.co.il/qH




קליעה בליפוף בקש חיטה, צביעה של הקש בצבעים מיוחדים, ולימוד יצירת הדוגמאות הצבעוניות.


ששי-שבת בטירה, עם ח'אולה אבו אל היג'א







זוכרים/ות שהבטחתי קודם קישור לסדנא בערבה?


5-6 בדצמבר בחצבה בצל דקלים.



 בשיתוף עם חברותי המופלאות ריקי כרמלה ומיכלי.

עיטור אריחים באדמה לפי מסורת ממערב הודו, וקליעה בחלקים שונים של עץ התמר

הפרטים כאן: https://www.old-crafts.co.il/1hs






 הסדנאות המשותפות הללו של עבודה באדמה ובקליעה הן  כיף גדול מאד!

ההרשמה מתקדמת, ואם עדיין לא עשיתם/ן זאת – כדאי להקדים ולהרשם.
חבל להפסיד!




התבוננות רחוק אמרנו.
שמרתם/ן את התאריך לסדנת המחצלות בג'סר?
1-2 במאי בחוף הדייגים. עוד אין הרשמה פתוחה, אבל פרטים יש כאן: 
https://www.old-crafts.co.il/1kG

ותמונות שאני מקווה יעשו לכם/ן חשק (אף שתנאי מזג האויר של הסדנא הזו היו קשוחים) כאן: https://www.facebook.com/pg/yonit.traditionalcrafts/photos/?tab=album&album_id=2236712623090655




לקראת החורף, הצמר שלי – בטווית יד ובצביעה טבעית בצמחים עדיין במחיר הישן – 45 ש"ח ל-100 גרם. באמצע החורף המחיר יעלה… 

הטלפון שלי 04-6708184




 

 


 

אם עוד לא קניתם/ן – הפרטים על הספר שלי – קליעה מדור לדור – על מסורות הקליעה בארץ
כאן :https://www.old-crafts.co.il/1fH


ושיבוא כבר הגשם!!!


להתראות, יונית

ישן מפני חדש תוציאו?

יום ראשון, 27 באוקטובר, 2019

 

 

נכתב  בסוף סוכות תש"ף, תוך כדי עבודה

 

 

אני שוב עובדת על עמוד קלוע ענק. 2.40 מטר גובה ו-60 ס"מ קוטר, ושוב – זה שואב אותי כל כולי בתהליך מרתק מאד. כבר הכנתי שלושה כאלה לתערוכות שהיו ב2016, וגם אז זה היה משמעותי ואינטנסיבי. מלפני סוכות, ובמהלך כל ימי החג אני קולעת יום יום חלקים גדולים מהיום. בחוץ חם נורא, ואני עובדת בתוך הבית. הבית הקטן שלנו שוב נראה כמו יער לאחר גיזום מסיבי. אין מקום לעבור בו בין הכניסה למטבח, וצריך או ללכת מסביב או לדרוך על ערימות של ענפים. אבל הריח… הא, איזה ריח נפלא של צמחים ממלא את החלל!  כל לילה הידיים שלי כואבות, הגב שלי דואב, והלב שלי מתרונן. כל בוקר אני מתעוררת אל פרפורי יצירה, התלבטויות, ותחושות משונות. אי שקט, חוסר השראה, השראה, ניסיונות, קליעה, חוסר שביעות רצון, פירוק, ושוב קליעה. סיפוק, המשך, וחוזר חלילה. הכל מתערבב.

לקלוע עמוד של 2.40 מטר זה ממש ממש לא כמו לקלוע סל. כשאני קולעת סל, אני בדרך כלל יודעת מה אני עושה. הקליעה עצמה היא פעולה ריתמית החוזרת על עצמה במקצב קבוע. זה מרגיע מאד. ממכר אפילו. 

את העמוד הזה ידעתי כבר די מזמן שעלי לקלוע, כי הצעתי אותו ביחד עם אחותו הקטנה הקלועה מסנסני תמר לתערוכה חשובה – הביאנלה הראשונה לאומנויות ועיצוב במוז"א תל אביב, וקיבלתי תשובה חיובית. אבל כדי לקלוע חיכיתי לסתיו, שקצת יתקרר, וגם – זו העונה בה אני אוהבת לאסוף חלק גדול מחומרי הקליעה שלי. בהתחלה חשבתי לעצמי: "עשי סקיצה! ציירי את הדוגמאות מראש, ואז פשוט קלעי בשקט. אבל לא הצלחתי. וגם –  לא באמת יכולתי לדעת מראש אילו חומרי קליעה יעמדו לרשותי בפועל. מה אמצא השנה ובאילו כמויות? מה יהיו הצבעים של החומרים החדשים שאאסוף? איך ישתנו הצבעים של החומרים הישנים והיבשים שיש לי לאחר ההשריה? אילו מהחומרים הרבים שיש לי באחסון יהיו טובים לאחר ההשריה, ואילו יתפוררו או יישברו? בחומרים טבעיים תמיד יש הפתעות. הערבות שאספתי בצפון – כולן נשברות. (אוף! הצבע שלהן כל כך יפה) הזיתים שאספתי בכרם של א. שינו צבע ונראים לגמרי אחרת מהזיתים של ע. חלק מהחרובים נראים לאחר ההשריה אדומים ממש כמו אלת המסטיק, וחלק נראים שחורים. ומה החומר המשונה והארוך הזה? למה לכל הרוחות לא כתבתי מהו ואיפה ומתי אספתי אותו? וזה? וזה? וזה? והנה – על זה כבר כן היה כתוב, אבל בזמן ההשרייה זה נמחק, או שהנייר עליו זה היה כתוב התפורר במים. למה אני לא יותר מסודרת?

 

 

אלה הם רק חלק מהחומרים ששלפתי מהאחסון…

 

 

 

 

אמנות או עיצוב?

 

לא, לא יכולתי באמת לתכנן מראש. וגם – זאת פשוט לא אני. בקורס משנה חיים (עבורי) שעשיתי פעם בליבוד אצל נטע אשוח היא הסבירה שזה בדיוק ההבדל בין מעצבת לאמנית. מעצבת עובדת עם הראש, ומתכננת, וחושבת, משרטטת ומתאימה את המוצר שהיא יוצרת למטרה ספציפית. ואמנית עובדת מהבטן. מחפשת, מוצאת כיוון ואז משנה תוך כדי יצירה. ושוב מחפשת, ומשנה, ומפרפרת, וחוזרת, ומרגישה, ומתלבטת. מן הסתם בדיוק כמו מה שקורה לי עכשיו בימים אלו. זה הזמן בו אני נותנת לאמנית שבי להשתלט לי על החיים. האמנות איננה מרגיעה. היא לא מביאה שקט. היא מעוררת. וזה כמעט הפוך ממלאכות מסורתיות, אשר שומרות על סדר קבוע, על מסגרת מסורתית עם חריגות מינימאליות.

 

העמוד שאני קולעת עכשיו נועד לעורר מודעות לקליעה הפלסטינית המסורתית ההולכת ונעלמת. אמנם אני חושבת שעשיתי את זה ממש טוב בספר שלי (אם במקרה עוד לא קניתם/ן אז כאן הפרטים עליו), אבל עבודת אמנות עושה את זה בדרך אחרת לגמרי כמובן. ההשתתפות בתערוכה היא הזדמנות לעורר את העניין, ולהצביע על ההבדל בין קליעה בסנסנים לקליעה בחוטרים ובענפי עצים ים-תיכוניים.

 

אני בסל והסל בי…

 

 

הקליעה שלו מעוררת גם בתוכי הרבה שאלות, וקצת תשובות. למשל – למה אני עובדת כך, ולא כמו הרבה בעלי ובעלות מלאכה מסורתיים, שכאשר הם/ן מתכוונים/ות  ליצור משהו הם/ן פשוט הולכים/ות ואוספים/ות או מייצרים/ות את מה שהם/ן צריכים/ות עבור הדבר המסויים הזה – יהא זה סל או שטיח או שמלה רקומה. ללא אגירה של חומר. לכל יצירה – אוספים/ות את החומר שלה. ואילו אני – כל כך הרבה חומר אוגרת. סככת החצר שלנו עמוסה לעייפה בכמות עצומה של חומרי קליעה. אני אוהבת לאסוף אותם, ואיסוף חומרים בטבע הוא גם אחד הבילויים המשותפים של בן זוגי ושלי. (כן, יש זוגות שמבלים במסעדה או בצימר, ואנחנו מבלים עם מזמרות בסבך אלות המסטיק). ואני גם אופורטוניסטית, וגם לא אוהבת לנסוע נסיעות מיוחדות. אז אם אני עוברת איפשהו ובזוית העין רואה צמח מעניין, ויהא זה בקמפוס הטכניון או ברחובות ירושלים או בצדי הדרך בה עברתי – מזמרתי איתי… וכך נאסף אצלי חומר. וכשהרבה חומר טבעי נאסף ברור שיהיה גם בלאי. חלק ייאכל, חלק יתקלקל, אין מנוס.

אז אחד הדברים שהבנתי, זה שאחת הסיבות קשורה לכך שאני… משמרת. במילים אחרות – אוספת, שומרת, וזורקת מעט מאד.

כמובן שיש בכך גם יתרונות גדולים. הנה עכשיו. יש לי עבור העמוד חומרים שאספתי במשך כמה שנים במקומות שונים בארץ. זה נותן לי מגוון גדול של צבעים לעבוד איתו. אילו הייתי צריכה לאסוף בבת אחת חומרים בכל כך הרבה גוונים ולהסתמך רק על עבודה בחומר טרי הייתי צריכה אולי חודש שלם של נסיעות לאיסוף חומר ולהכנתו, וגם אז לא בטוח שהיינו מצליחים לאסוף  עכשיו חומר בכל הצבעים הללו.

 

 

זו רק ההתחלה. ראו כמה הרבה צבעים

 

 

זכורה לי גם פעם בה ביקשו ממני להנחות פרוייקט מחצלות באחד מבתי הספר בטבריה. חודש שלם בו שתי כיתות ה' קולעות מחצלות שלוש פעמים בשבוע. לשם כך צריך המון המון חומר יבש. במקרה… היה לי במחסן, ויכולתי להיענות בחיוב לבקשה. (זה היה פרוייקט מוצלח ביותר, שהשפיע עלי מאד, וגם על התלמידים/ות)

וכמובן – אני גם מלמדת, ולסדנאות יש צורך בהרבה חומר. כמה מתאים למי שבלאו הכי אוהבת לאסוף ולשמור…

בסופו של דבר זהו אותו השורש, שמניע  אותי גם לשימור מלאכות מסורתיות. חוסר הרצון לשחרר את העבר, ומתן החשיבות למה שכבר נמצא. זו מגמה הפוכה מאד לקצב המטורף בו היום טכנולוגיות ומכשירים שונים "משתדרגים" ומוחלפים בחדשים יותר.

 אבל…

את כל זה אני כותבת, כיוון שתוך כדי הקליעה של העמוד הזה, אני מרגישה גם הנצה של משהו אחר. איזו שמחה על כך שכל כך הרבה מהחומרים שהיו שמורים אצלי נקלעים בתוכו, ומפנים מקום בסככה שלי. זאת הזדמנות ליצור סדר חדש. לארגן את החומרים שנשארו, ולהחליט שמעכשיו אכתוב באדיקות על כל חומר מהו ומאיפה הוא ומתי נאסף.

 ומשהו גם מתחיל להבשיל גם בצד השני… כלומר בצד של העבודות הגמורות. גם אותן אני שומרת. אני אוהבת להיות מוקפת בעבודות שלי. זה נשמע קצת נרקיסיסטי, אבל באמת – הרבה פעמים אני ההשראה של עצמי. העבודות הגמורות שלי מזכירות לי רעיונות אחרים שהיו לי כשיצרתי אותן. כי כל יצירה היא גם ויתור על כל הדברים האחרים שהיא יכולה היתה להיות…

אני לא מאלה שזורקות עבודות שאינן מושלמות. אני שומרת אותן, רואה את הפגמים והטעויות, ובפעמים הבאות מנסה לזכור. ויש גם עבודות שאני ממש ממש אוהבת והן מושלמות בעיני. אני אוהבת להסתכל בהן. אוהל הקליעה שלי מלא ועמוס. לפעמים הא/נשים שנכנסים/ות לשם מגיבים/ות בעוצמה, ומרגישים/ות כאילו עברו לעולם אחר. זה די מרגש עבורי. אבל… זהו אוהל. והמקום בו מוגבל, והוא גם לא תמיד מיטיב עם כל העבודות.  לפעמים עבודות שהיו מוצגות בגלריות מכובדות ואפילו כאלה שזכו בפרסים חוזרות אלי ומשוכנות אחר כבוד… באוהל, ביחד עם כל הסלים הפשוטים והפגומים, וערימות הענפים והעצים שאני אוספת כי הן הבטחות לעתיד וכי יום אחד אני בטח אעשה מהם משהו…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זוית אחת על האוהל. צילום: סיגל בראל

 

שתי התמונות הללו צולמו באוהל שלי על ידי הצלמת סיגל בראל, שברגע שנכנסה לא יכלה להפסיק לצלם…

 

 

 

וכאן, אם תשימו לב תראו שלושה גוזלים שבקעו בתוך קן שנבנה בתוך הסל הקלוע שלי. זאת היתה עבודה שהוצגה במוזיאון בעכו לפני כמה שנים…

 

 

אז תוך כדי קליעה של העמוד אני מבינה שבעצם משהו משתנה. ממש עכשיו. זה סתיו, ועונת גדיד התמרים. משנה לשנה מטעי התמרים מזן "אמרי", שהוא הזן האהוב על מרבית הקולעות/ים הולכים ומתמעטים. בכל שנה נעקרים עוד מטעים, ובשנה – שנתיים האחרונות נדמה לי שיש בקרב יותר ויותר קולעים/ות איזו הבנה שסנסנים זה לא הכל… שיש פה עוד המוני חומרים לקליעה, ששימשו באופן מסורתי לפני שהתחלנו להשתמש מחדש בסנסנים. וגם חומרים אחרים, חדשים. והעמודים שלי, שנועדו להגיד את זה, אולי יכולים להירגע קצת. וגם אני. אמרתי את זה כבר בספר, ואמרתי את זה בתערוכה שורשים וכנפיים, (קישור לתמונות כאן ) ואמרתי את זה עם העמודים הקודמים. אולי די. אולי אני יכולה לשחרר. לקלוע עמוד נפלא מהמון חומרים רק כי אני אוהבת? כי התהליך מקסים אותי, ומעורר אותי, ומפרפר בי פרפורי יצירה. ואולי בכלל זה זמן להתחדש, ויכולים להיות לכך כל מיני ביטויים.

 הביטוי הראשון, שהתחלתי לחשוב עליו הוא לעשות מכירה של העבודות שלי. לא רק עבודות הקליעה. לא תאמינו כמה הרבה דברים יש אצלי. צמר, וסוודרים, וכלמיני דברים סרוגים, וחולצות שהדפסתי וצבעתי בצמחים,

ואריגות מיוחדות. הכל שמור וארוז ומחכה לרגע בו אסכים לשחרר… כלומר – באמת אסכים לפרום קצת את חוטי הזהות וההזדהות שקושרים אותי לעבודות שלי.

אני עוד לא שם, אבל זה מתבשל. אולי לקראת תרגום הספר שלי לאנגלית. בינתיים – מי שהסתכל/ה בתמונות שלי עם העמוד יכול/ה אולי לראות שהסתפרתי. וגם זה קשור. משך שנים היתה לי צמה ארוכה נצחית. בשנה שעברה ביום הולדתי – הסתפרתי, ואת השיער שנגזז… שמרתי. ארגתי ממנו אריג קטן, שתלוי על הקיר בבית.

 

 

 

 

 

קווצת שיער אחת השארתי ארוכה למזכרת. כי אני …משמרת. השנה הסתפרתי שוב. את כל מה שגדל השנה – חתכתי, אבל את קווצת השיער הארוכה השארתי, שיהיה לי לקלוע… הבוקר כשהסתכלתי במראה הבנתי את הקשר לחוסר הויתור המלא על מה שהיה. כן, זה עוד שם. וזה בטח עוד יהיה וילווה אותי בדרכים שונות. אני משמרת, בכלמיני דרכים…

מרבית העבודות שלי קשורות במתח הזה, בין המשמרת שבתוכי לבין האומנית היוצרת והמחדשת.

 

העמוד הזה, שאני לגמרי לכודה עכשיו בקליעתו, עוזר לי באיזשהו אופן לסגור מעגל שאיננו מעגלי. הקליעה היא ספיראלית, וגם הזמן.

לפני שכתבתי לאוצרות התערוכה את הרציונל וההסבר על העבודה קראתי שוב את מה שכתבתי כאן לפני התערוכה ב2016.

 (למתעניינים/ות במיוחד זה כאן https://www.old-crafts.co.il/Qi

ממש הזדהיתי עם עצמי…

את תמונת העמוד הגמור אינני מראה כאן, כי התחייבתי לא להציגו לפני התערוכה. הוא יצא מקסים. לפתיחת התערוכה שתהיה בעוד כמה חודשים כמובן שתקבלו הזמנה.

וגם – היכונו היכונו… מתישהו יבוא גם שחרור העבודות…

 

והנה אפילוג… נכתב כעשרה ימים אחרי שסיימתי לקלוע

 

זוכרות/ים את תמונת החומרים מתחילת הפוסט? (אגב הצעה לשם עברי שיחליף את המילה פוסט תתקבל בברכה) 

אז כמו בתמונות של "לפני ואחרי" – הנה ה"אחרי " שלי.  שעות רבות של עבודה הביאו לפתקיות עשויות פלסטיק 

(מחזור של עטיפות המחברות של הבת שלי)  כדי שלא יימסו בהשרייה… 

מישהו/י עם חוש סדר מפותח מוזמנ/ת להמשך עזרה בעבודת הסידור תמורת השתתפות בסדנא. צרו איתי קשר ב 04-6708184 

 

 

 

 

 

בצל דקלים – סדנת עיטור באדמה וקליעה בחומרים מעץ התמר

יום שישי, 18 באוקטובר, 2019

 

חמישי -ששי 5-6 בדצמבר,

 

שבילים במדבר – חאן ראס השיטה, מושב חצבה

 

 עם ריקי קרן צבי, מיכל רז למברגר, כרמלה משה ויונית קריסטל

 

 

P1040961

 

 

סדנא משותפת נוספת בסדרת האדמה והקליעה

המתארחת הפעם במטע התמרים של בועז מחאן ראס השיטה בחצבה.

במשך יומיים נעסוק ביצירת אריחים מקושטים בתבליטי אדמה, 

לפי מסורות ממערב הודו,

ובקליעה בשיטות שונות משפע החומרים שמציע לנו עץ התמר.

הסדנא מתאימה למתחילות ולמתחילים, למתקדמות ולמתקדמים.

 

נציע כמה אפשרויות לקליעה: 

 

קליעה בכפות שלמות ליצירת קירות, מחיצות ועטיפה לעמודים.

 

 

בית התמר (11)

 

 

קליעה תימנית בליפוף מעלעלי לולבים 

 

 

מיכל רז-סלי תמר, תימניות 002

 

קליעה בסנסני תמרים

 

2

 

קליעת אהיל מהוצי התמר

 

P1030843

 

ובאוירת סיני בה נשהה – קליעה של דוחל –

סל מסורתי קטן מעלי התמר, שנועד לאחסון מעט תמרים,

ולהבאת מתנות. 

 

P1040976

 

וכל זה ביומיים???

כן, אבל תצטרכו להגיע מוקדם.

נתחיל ביום חמישי בשעה 9:30

ונסיים ביום ששי בצהריים.

 

הלינה :  במתחם החאן באוהלים שלכם/ן , או באוהלי /חדרי האירוח של החאן.

המתחם כולל שירותים ומקלחות, מטבח לשירותינו ונקודות חשמל.

את האוכל : יכינו המתנדבות שלנו מחומרי הגלם  שכל משתתפ/ת י/תביא. 

המחיר : – 550  ש"ח בתוספת מחיר הלינה שישולם לחאן המארח לפי בחירתכם/ן.

(מחיר לינה באוהל שלכם/ן הוא 60 ש"ח).

 

להרשמה : ריקי   rikishochat@gmail.com   052-5040132

 

אנחו אמנם ארבע מורות, ויש מקום להרבה נרשמות/ים יחסית, אבל הוא בכל זאת מוגבל. הקדימו להירשם ותזכו בשקט נפשי

וגם אנחנו....

 

 

 

השקות לספר קליעה מדור לדור

שבת, 5 באוקטובר, 2019

 

 

 

31 באוקטובר 

 

 

מוזיאון פעיל עין יעל ירושלים.

 

 

19:30 – סיור קצר באתר עין יעל

 

 20:00  – השקה לספר 

 

 

 

ההשקות לספר כוללות סיפורים פיקנטיים על ההרפתקאות שעברתי

 

בדרך לאתר את אחרוני ואחרונות הקולעים והקולעות המסורתיים מהם/ן למדתי.

 

סיפורים שלא יכולתי לכתוב בספר מסיבות שלפעמים השתיקה יפה להם…

 

במסגרת האינטימית של ההשקה אוכל לספר, לחלוק , ולענות על שאלות הקהל.

 

בהשקות הספר יימכר בהנחה, ועם חתימה או הקדשה, למי שי/תרצה.

 

המקומות בהם מתקיימות ההשקות נבחרו בקפידה

 

והם מקומות מעניינים בפני עצמם, השווים ביקור.

 

 

 

השקה על כוס קמבוצ'ה בעץ בעיר תל אביב

השקה על כוס קמבוצ'ה בעץ בעיר תל אביב

 

 

השקה בערבית בפינה של ג'אדה שוק נצרת

השקה בערבית בפינה של ג'אדה שוק נצרת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1993 התחלתי להדריך בעין יעל בסדנאות הקליעה האריגה והחקלאות. מכאן הכל התחיל…

 

גם את הספר קליעה מדור לדור התחלתי בעצם כחוברת הדרכה למדריכי/ות עיל יעל….

 

השקה זו היא סגירת מעגל, והכרת תודה למקום

 

שממנו קיבלתי את הרעיון הראשוני לשימור מלאכות מסורתיות.

 

 

פרטים על הספר עצמו תמצאו בעמוד "הספר שלי"

 

 

כניסה: 30 ש"ח כולל הסיור באתר 

בהשקה הספרים יימכרו בהנחה

 

לאישור הגעה מלאו בבקשה את הפרטים כאן ( לחצו על המילה כאן וייפתח לכם טופס)…

 

 

 

על נישואין של בנות 14, וכוסות פלסטיק חד פעמיות. חשבון נפש של בעלת עקרונות לערב ראש השנה תש"ף.

יום שלישי, 1 באוקטובר, 2019

 

 

 

מי שמכיר/ה אותי יודע/ת שאני בעלת עקרונות. למיניהם, ובעיקר כשזה נוגע לאיכות הסביבה. למשל – אני אף פעם לא משתמשת בכלים חד פעמיים מפלסטיק. זה ידוע. ומשהו נוסף – אני לוקחת טרמפיסטים/ות. ועקרונות עבורי זה משהו בלתי גמיש. כלומר – גם כשנוח וגם כשלא נוח. אם אומרים לי – טוב, תראי. רק עכשיו. פעם אחת, יש לנו 300 איש/ה במסיבה, איך נרחץ כלים וכו וכו – זה ממש לא משכנע אותי. כי עקרונות נועדו שישמרו עליהם בעיקר בזמנים שלא נוח לנו…

אז ביום חמישי האחרון נסעתי לירושלים לשלוש- ארבע מטרות (זה עיקרון פרמהקלצ'רי כזה – תמיד לנסוע עבור שלוש מטרות לפחות). הייתי לבד באוטו ונסעתי דרך הביקעה. בעמק הירדן (34 מעלות צלסיוס בבוקר) עמד מישהו והרים יד לטרמפ. לא כל כך התאים לי חברה, למען האמת. רציתי להיות לבד ולחשוב. אבל… עצרתי. זה סוג של עיקרון – יש לי מקום באוטו, אני כבר מבזבזת את הדלק הזה… אני עוצרת. גם אם לא ממש מתאים לי. מה שכן – אני לא ממש מרגישה מחוייבת לדבר עם הטרמפיסט/ית. אבל הפעם עלה גבר פלסטיני מאזור ירושלים ולא ממש התאים לו לשתוק. הוא דיבר בעברית לא כל כך טובה, אבל את השפה איכשהו הבנתי. הוא התחיל לעבוד השבוע במסעדה בעמק הירדן, ובעצם לא היה אמור לצאת כבר לחופש. אבל בן אחיו הגיע לגיל 20 וצריך להתחתן, והוא, כיוון שאחיו מת, אחראי למצוא לו אישה. חוץ מזה אשתו בהריון עם הילד הששי, וקשה לה שהוא מחוץ לבית כל כך הרבה זמן. היא בת 25 עכשיו. הוא לקח אותה כשהיתה בת 14 והוא היה בן 25.         אופס… .עכשיו זה כבר לא עניין עקרוני אלא שאני לא יכולה לשתוק. לא היה לי נאום גדול. פשוט אמרתי שבעיני זה מזעזע. שגיל 14 זה אומר ילדה. לא אמרתי כלום על הביטוי "לקחתי אותה"…                                                                                                                                                                                                         הוא מושך בכתפיו. "ככה זה אצלנו"  אולי 14 זה באמת קצת מוקדם, אבל הוא לא עשה משהו רע. הוא בעל טוב. נותן לה כל מה שהיא רוצה. הוא לקח אותה בת 14 והיה לה כמו אבא וכמו אח. לא רק כמו בעל. בגיל 15 היא ילדה את הילד הראשון שלהם. שוב, אמרתי שבעיני זה מזעזע. עצרתי לתדלק והוא ניצל את ההזדמנות להראות לי תמונות. (לא שביקשתי). הוא לוקח אותה לים ליום ההולדת שלה, עם כל הילדים. כולם מבסוטים, היא מאושרת. הוא צייר לב גדול על החול, וכתב בתוכו את שמותיהם. הוא לא מסתכל על נשים אחרות – היא עוד צעירה ויפה. היא שמחה, הוא אומר, אבל מתגעגעת אליו כשהוא ככה, לא בבית כל השבוע. "זה קשה להיות בהריון, לבד עם חמישה ילדים", אני אומרת. כן, הוא אומר, קשה.                                                                                                                                                                                                                         בסופו של דבר הוא לא נסע איתי עד ירושלים. ירד בכניסה ליריחו, חשב לקנות בננות בזול לילדים. משם יהיה לו אוטובוס. לא כמו בעמק הירדן, שעמד 3 שעות והאוטובוס לא בא.                                                             בן הזוג שלי אף פעם לא לקח אותי לים ליום הולדתי, ולא צייר לי בחול לב גדול עם שמותינו בתוכו. לא התחתנתי ואין לי "בעל". אני חופשייה לנסוע – ללכת ולבוא כרצוני. את בתי הראשונה ילדתי כשהייתי בת 35, אחרי הרבה הרפתקאות, טיולים, חופש והסתובבויות. האם אני יודעת שאני מאושרת יותר מאשר אותה אשה בת 25, שהתחתנה בגיל 14, ילדה בגיל 15, ושבעלה בטוח שהיא מאושרת? 

 

בשבת אני מוציאה סיור לימודי נוסף לצפייה בהכנת הדיבס והמלבן (מוצרים מסורתיים מענבים) בבית אומר – עיירה פלסטינית לא רחוקה מגוש עציון. הקבוצה גדולה, ובנוסף לכך יש לא מעט ילדים/ות. בלגן…                       אנחנו מתארחים/ות בבית של משפחה פרטית. זו לא מסעדה ולא מקום אירוח מסודר. אנחנו יושבים/ות בחלל המיועד לפעילות הג'מעייה (ארגון הנשים המשותף המייצר את מוצרי המזון המיוחדים לאזור). בפעילויות שלי אין שימוש בכלים חד פעמיים. זה עניין עקרוני וחשוב לי. אבל אני מדריכה את הביקור, ואני לא ממש יכולה להתפנות לרחוץ כלים. יש המון המון דברים לטעום, והקבוצה גדולה. כלומר – המון המון צלחות, וגם כוסות, וגם סירים שבהם הראו לנו איך מייצרים את המלבן ואת השדה. (תרופת חיזוק טעימה מאד). נג'אח, אם המשפחה, עובדת בעונה הזאת כל יום מהבוקר עד הערב ללא הפסקה. סיר הדיבס היה על האש 20 שעות, מאתמול אחה"צ. מוחמד, אב המשפחה, שמר על האש, כך שהצליח לישון רק 3 שעות בלילה. הם מקבלים אותנו בחיוך, ומנסים כמיטב יכולתם להראות לקבוצה את כל התהליכים של הכנת הדיבס, והשדה, והמלבן, כפי שהבטחתי, וגם לתת לנו לטעום מכמה שיותר מהמוני הדברים המופלאים למדי שנשות הג'מעייה ובעיקר נג'אח, מכינות.

 

 

253d

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כוסות תה יונת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זאת העונה, וזאת ההזדמנות שלהן להרוויח קצת כסף ממכירת המוצרים. הילדות של המשפחה רוחצות את הכלים. המוני כלים. הסיור מסתיים, אבל אנחנו לא מורשים לעזוב עד שנאכל איתם ארוחת צהריים בביתם. הם שותים/ות קולה, בכוסות חד פעמיות. פעם לא היינו משתמשים בבית בכוסות חד פעמיות, מתנצלת נג'אח, אבל עכשיו – נגמרים לנו המים. פשוט אין. אי אפשר לרחוץ כל כך הרבה כוסות. המים מגיעים רק ל-15 שעות בשבוע, ובשעות האלו צריך להספיק להעלות אותם בעזרת משאבה אל המיכלים על הגג – שניים וחצי קוב. זה כל מה שאפשר. אין יותר מים מזה. אם היו לכם יותר מיכלים על הגג – הייתם יכולים למלא יותר? אני שואלת. לא. פשוט אין יותר מים. זו ההקצבה. בסיור ראינו את גידולי הבעל – עגבניות ללא השקייה, חצילים ללא השקייה, כרוביות בלדי ללא השקייה, הגפנים  ללא השקייה. זה מה שאפשר. כשממש צריך מוחמד ממלא פחים במים שהוא קונה מטרקטורים המביאים מיכלים. בפח יש חור קטן בפינה, והמים מטפטפים לאט לאט אל האדמה ליד הצמחים הצעירים, שעוד לא התבססו. היבולים קטנים יותר, כמובן. וטעימים יותר. אני מביאה סיורים, כדי א/נשים יראו וילמדו. אני לא שותה בכוסות חד פעמיות, ובסיורים שלי אני לא מסכימה שיהיו כלים חד פעמיים. אבל אני גרה במקום בו יש מים זורמים בברז 24 שעות כל יום מימות השבוע. "מי שהיד שלו במים" אומר הפתגם הערבי, "אינו כמו מי שהיד שלו באש".

 

השקייה בפחים

השקייה בפחים

שאריות מי השטיפה משמשות להשקייה

שאריות מי השטיפה משמשות להשקייה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לרגע, חולפת בראשי המחשבה, שאולי הפעם, במקרה הזה, הבקשה שלי לא להשתמש בחד פעמי היא מוגזמת.

שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל !